בחולים עם כישלון השתלת כליה שהחלו טיפולי דיאליזה תועד קצב פינוי גלומרולארי משוער גבוה יותר בתחילת הטיפול, עם סיכון גבוה כמעט כפליים לטיפולי המודיאליזה ושיעורי תמותה גבוהים כפליים בתוך 90 ימים, בהשוואה לאלו עם מחלת כליות כרונית ללא השתלת כליה, כך עולה מנתונים שפורסמו בכתב העת Clinical Kidney Journal.

מחקר העוקבה מבוסס על נתונים ממאגר UK Renal Registry and Hospital Episode Statistics להערכת שיטת הדיאליזה, מקום התחלת דיאליזה ותמותה בתוך 90 ימים בחולים שהחלו דיאליזה בשל כישלון שתל כליה או כישלון הכליות שלהם.

מדגם המחקר כלל 16,417 מבוגרים (גיל חציוני של 65.2 שנים, 36.1% נשים) שהחלו דיאליזה בין ינואר 2018 ועד דצמבר 2019, מהם 14,880 ללא השתלה קודמת ו-1,537 לאחר כישלון השתלה.

מבין החולים שנכללו במחקר, 5,359 החלו טיפולי דיאליזה ב-14 מרכזים עם נתונים מהימנים אודות מחלת כליות כרונית, כך שניתן היה להשלים השוואה בין אלו עם כישלון השתלה ואלו עם מחלת כליות כרונית שלא עברו השתלה. במדגם זה, 2,999 מהחולים עם מחלת כליות כרונית החלו דיאליזה ללא השתלת כליה קודמת ו-518 חולים החלו דיאליזה לאחר כישלון שתל.

בהשוואה לחולים עם מחלת כליות כרונית שלא עברו השתלת כליה, באלו עם כישלון שתל שהחלו דיאליזה תועד קצב פינוי גלומרולארי משוער גבוה יותר (7.9 לעומת 8.9 מ”ל/דקה) וסיכויים גבוהים יותר להתחלת דיאליזה באשפוז (יחס סיכויים מתוקן של 2.26, רווח בר-סמך 95% של 1.84-2.76).

בחולים עם כישלון שתל תועד גם סיכון מוגבר להמודיאליזה במהלך אשפוז לעומת טיפול ביתי בעת התחלת דיאליזה (יחס סיכויים מתוקן של 3.04, רווח בר-סמך 95% של 2.30-4.01) ולאחר 90 ימים (יחס סיכויים מתוקן של 2.09, רווח בר-סמך 95% של 1.65-2.65).

לאחר 90 ימים מהתחלת דיאליזה, בחולים עם כישלון שתל תועד סיכון גבוה כפליים לתמותה, בהשוואה לאלו עם מחלת כליות כרונית ללא היסטוריה של השתלה (יחס סיכויים מתוקן של 1.95, רווח בר-סמך 95% של 1.31-2.90).

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מדגישים כי בחולים עם כישלון שתל כליה, בהשוואה לאלו עם מחלת כליות כרונית שלא עברו השתלת כליה, תועדו שיעורי תמותה גבוהים יותר, גישה מוגבלת יותר להתחלת דיאליזה ביתית והתחלת טיפולי דיאליזה בנוכחות קצב פינוי גלומרולארי משוער גבוה יותר.

Clin Kidney J, May 22, 2025

לידיעה במדסקייפ