מנתונים שהוצגו במהלך כנס מטעם ה-European Association of Urology עולה כי טיפול ארוך-טווח בטסטוסטרון הפחית משמעותית את הסיכון לאוטם לבבי ואירועים מוחיים בגברים עם רמות טסטוסטרון נמוכות .
החוקרים השלימו מחקר שכלל 805 גברים עם חסר טסטוסטרון מגרמניה וקטאר, שהוגדרו בסיכון גבוה לאוטם לבבי או אירועים מוחיים עקב סיפור משפחתי, לחץ דם, רמות כולסטרול, סוכרת, או משקל. המשתתפים חולקו לטיפול פראנטרלי ארוך-טווח בטסטוסטרון במינון של 1,000 מ”ג כל 12 שבועות (412 גברים, גיל ממוצע של 58 שנים) או שימוש כביקורות (393 גברים, גיל ממוצע של 64 שנים). החוקרים עודדו את כל הגברים להקפיד על אורח חיים בריא, עם המלצות בנוגע לתזונה, צריכת אלכוהול, עישון ופעילות גופנית.
בתחילת המחקר, מדד Framingham Risk Score הממוצע עמד על 15.5 נקודות באלו בזרוע הטיפול בטסטוסטרון ועל 15.8 נקודות בקבוצת הביקורת (p<0.05) והסיכון הממוצע למחלה קרדיווסקולארית לאחר עשר שנים עמד על 22.7% בזרוע הטיפול בטסטוסטרון ועל 23.5% בזרוע הביקורת (p=0.11).
לאחר 8 שנים, בזרוע הטיפול בטסטוסטרון שיעורי התמותה עמדו על 3.9%, אך לא דווח על מקרים של אוטם לבבי או אירועים מוחיים. מנגד, בזרוע הביקורת, שיעורי התמותה עמדו על 18.8% ותועדו 70 מקרי אוטם לבבי ו-59 אירועים מוחיים.
ממצאי המחקר הצביעו על ירידה של 25% בסיכון לאוטם לבבי ואירוע מוחי בגברים מתחת לגיל 55 שנים ועל ירידה של 15% בסיכון בגברים מעל גיל 60 שנים.
שיפור בגורמי הסיכון למחלות לב וכלי דם, כולל השמנה, איזון גליקמי, פרופיל שומנים ו-CRP, תועד בקרב גברים בזרוע הטיפול בטסטוסטרון, אך בקבוצת הביקורת נרשמה החמרה בגורמי סיכון אלו.
מניתוח סטטיסטי עלה חלה ירידה של 15.5% עד 24.7% באירועים קרדיווסקולאריים לאחר טיפול ארוך-טווח בטסטוסטרון.
החוקרים כותבים כי על רופאים המטפלים בגברים עם רמות טסטוסטרון נמוכות, המצויים בסיכון גבוה להתקפי לב או אירועים מוחיים, לשקול גם מתן טיפול בטסטוסטרון כאחד ממרכיבי הטיפול.
מתוך כנס מטעם ה-European Association of Urology
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!