כמחצית מהגברים בגילאי 75 שנים ומעלה, בהם גיל מבוגר היה גורם הסיכון היחיד לשברים, ומרבית הגברים בגילאי 70 שנים ומעלה עם גורמי סיכון נוספים לשברים כולל שבר קודם, טיפול פומי כרוני בסטרואידים או ADT (Androgen Deprivation Therapy) עונים על קריטריוני הסף להתחלת טיפול לאוסטיאופורוזיס. עם זאת, שיעורי הערכה וטיפול של מטופלים אלו היו נמוכים מאוד במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת Journal of Investigative Medicine.

החוקרים אספו נתונים מרשת Veterans Integrated Service Network וזיהו משתתפים עם גיל בלבד כגורם סיכון לשברים (70 שנים ומעלה) וגברים מבוגרים בסיכון גבוה מאוד לשברים (שבר ירך קודם, טיפול כרוני בסטרואידים או ADT). הם בחנו את מספר המשתתפים שהשלימו בדיקות סקר לאוסטיאופורוזיס ע”י הערכת שיעור המטופלים שהשלימו בדיקת צפיפות עצם ובדיקת ויטמין D בדם. הערכת הטיפול לאוסטיאופורוזיס התבססה על מרשמים לסידן וויטמין D ומרשמים לטיפול בביספוספנטים.

המדגם כלל 13,704 גברים ונשים מבוגרות, אשר טופלו בין ינואר 2000 ועד אוגוסט 2010 וענו על קריטריוני המחקר. באופן לא-מפתיע, הסיכון לשבר ירך בתוך עשר שנים, כפי שנקבע לפי מדד Limited FRAX (כזה שלא לקח בחשבון את צפיפות העצם בירך) עלה עם הגיל. מהנתונים עלה כי בכמחצית מהגברים (48%) בגילאי 75 שנים ומעלה וקרוב ל-90% מאלו בגילאי 80 שנים ומעלה, עם גיל כגורם סיכון יחיד לשברים, הסיכון לשבר ירך עמד על 3% ומעלה לפי מדד Limited FRAX. עם זאת, למרות שסיכון זה מספק בכדי להצדיק טיפול לאוסטיאופורוזיס, רק 10-13% מהחולים השלימו בדיקת צפיפות עצם ופחות מ-7% קיבלו טיפול בביספוספנטים.

במרבית הגברים בגילאי 70 שנים ומעלה עם אחד משלושת גורמי הסיכון לשברים שנבחנו במחקר תועד מדד סיכון של 3% ומעלה לשבר ירך. שיעור הגברים עם מדד סיכון זה עמד על 95% מבין הגברים המבוגרים עם היסטוריה של שבר ירך, 69% באלו שדיווחו על טיפול כרוני בסטרואידים ו-74% עם ADT. עם זאת, פחות מ-40% מהגברים בכל תת-קבוצה השלימו בדיקת צפיפות עצם ופחות מ-25% בכל קבוצה קיבלו טיפול בביספוספנטים.

החוקרים מאמינים כי יש מקום לפתח שיטות חדשות לשיפור ההערכה והניהול של אוסטיאופורוזיס בגברים מבוגרים, בפרט בקשישים בסיכון גבוה מאוד לשברים.

J Investig Med. 2019.

לידיעה במדסקייפ