הפרעות במבנה המיקרוסקופי של העצם הטרבקולארית והקורטיקאלית, כפי שנמדד לפי בדיקת High-Resolution Peripheral Quantitative Computed Tomography, עשויות לנבא סיכון לשברים בגברים ונשים מבוגרים, גם כאשר מדדי צפיפות העצם הינם בטווח התקין, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך חודש נובמבר בכתב העת Lancet Diabetes and Endocrinology.

במחקר הפרוספקטיבי הגדול ביותר מסוגו, החוקרים בחנו את הנתונים אודות 7,254 מבוגרים, בגיל ממוצע של 69 שנים, אשר נכללו בקבוצת Bone Microarchitecture International Consortium, עם מדגמים מארצות הברית, צרפת, שוויץ, קנדה ושבדיה.

לאורך מעקב ממוצע של 4.6 שנים, 11% מהמשתתפים אובחנו עם שבר. מבין אלו בהם נקבעה אבחנה של שבר במהלך המעקב, ב-86% (633 משתתפים) תועדו מדדי T-score בצוואר  הירך של מעל 2.5- ולכן, לא ענו על הקריטריון להגדרת אוסטיאופורוזיס.

לאחר תקנון רב-משתני לגורמים דוגמת גיל, מין, מדגם, גובה ומשקל, מהערכת המתח תחתיו העצם מתחילה להישבר לפי בדיקת HR-pQCT עלה קשר מובהק עם שברים, עם יחס סיכון של 2.40 לכל ירידה של סטיית תקן אחת בטיביה ויחס סיכון של 2.13 לכל ירידה של סטיית תקן אחת בעצם הרדיוס.

בעוד שהקשר בין מדדי HR-pQCT ובין היארעות שברים היה חלש יותר לאחר תקנון נוסף לצפיפות העצם האזורית בצוואר הירך או למדד FRAX, הקשרים נותרו מובהקים בהערכת מרבית מדדי העצם.

המנבאים המדויקים ביותר של שברים כללו את מדד CVD (Cortical Volumetric Density), מספר טרבקולארי ועובי טרבקולארי בעצם הרדיוס, וכן את משתנים אלו עם שטח הקורטקס בטיביה, בדומה למחקרים קודמים.

עם זאת, החוקרים לא זיהו קשר בולט יותר בין נקבוביות הקורטקס ובין היארעות שברים, זאת בניגוד למחקרי חתך קודמים בנושא. הבדל זה עשוי לנבוע מהבדלים בתוצאות השברים: מחקרים קודמים כללו שברי אמה או ירך, בעוד שבמחקר הנוכחי התמקדו החוקרים בכל שבר ושבר אוסטיאופורוטי מג’ורי.

החוקרים כותבים כי אעפ”י שבדיקת HR-pQCT אינה זמינה מאוד, מהממצאים עולה כי יש מקום להרחיב את השימוש הקליני באמצעי זה ולפתח טכנולוגיות חליפיות להערכת מבנה העצם הטרבקולארית והקורטיקאלית.

Lancet Diabetes Endocrinol. Published online November 28, 2018.

לידיעה במדסקייפ