מתוצאות מחקר חדש שהוצגו במהלך הכנס השנתי ה-3 מטעם ICAO (International Congress on Abdominal Obesity) עולה כי טיפול בטסטוסטרון  במשך למעלה מארבע שנים הוביל להפחתת משקל משמעותית וירידה ניכרת בהיקף המותניים בגברים עם היפוגונאדיזם.

החוקרים מסבירים כי כל החולים הללו פנו לאורולוג בשל הפרעות בתפקודי זקפה. הם קיבלו טיפול בטסטוסטרון במשך ארבע שנים, ללא הפסקה. להפתעתם, הם מצאו כי החולים ירדו במשקל, תופעה שלא הייתה צפויה או מכוונת.

החוקרים עקבו באופן פרוספקטיבי אחר 130 גברים , בגיל ממוצע של 58 שנים, עם הופעה מאוחרת של היפוגונאדיזם. החולים אובחנו עם רמות טסטוסטרון בדם של 3.5 ננוגרם לד”ל ומטה והפרעות בתפקודי זקפה, שהוגדרו בנוכחות מדד של 21 ומטה לפי Sexual Health Inventory for Men. המשתתפים טופלו ב-TU (Testosterone Undecanoate) ארוך-פעולה במינון של 1,000 מ”ג, שניתן בזריקה לתוך השריר, והיו במעקב במשך חציון של 4.7 שנים.

החוקרים החלו את הטיפול ביום הראשון, עם מנה שנייה שניתנה לאחר שישה שבועות. זריקות TU ניתנו במרווחים של שלושה חודשים. החוקרים מדדו את המשקל והיקף המותניים בתחילת המחקר ועם כל טיפול נוסף בזריקות.

מהמעקב עלה כי חלו שינויים משמעותיים במדדים רבים, כולל משקל הגוף, היקף המותניים, אחוז הירידה במשקל ומדד מסת הגוף. באופן ספציפי, החוקרים מצאו כי משקל הגוף הממוצע ירד מתחילת המחקר ועד לביקורת האחרונה ב-14.3 ק”ג, כאשר בשני חולים נרשמה ירידה של למעלה מ-40 ק”ג במשקל. אחוז הירידה במשקל עמד בממוצע של 13.0%, כאשר מדד מסת הגוף ירד בממוצע ב-4.5 נקודות והירידה בהיקף המותניים עמדה בממוצע של 11 ס”מ.

רמות טסטוסטרון מלוות באנרגיה ומוטיבציה ירודות לפעילות, לכן מתן טסטוסטרון עשוי להוביל לעליה בפעילות גופנית, נקודה שלא נלקחה בחשבון בעת תקנון הנתונים. החוקרים שיערו כי גברים אלו הפכו פעילים יותר כאשר רמות הטסטוסטרון שבו לערכים התקינים, עם עליה בחיוניות ובאנרגיה.

החוקרים כותבים כי ידוע כי השמנה ורקמת שומן מדכאים את ייצור טסטוסטרון. במידה ורקמת השומן נעלמת, אין עוד דיכוי של ייצור טסטוסטרון בגוף . בסופו של דבר, בחולים המתייצגים עם רמות נמוכות של טסטוסטרון ייתכן כי לא יהיה צורך בטיפול בטסטוסטרון לעד במידה וחלה ירידה במשקל ומופסק הדיכוי האנדוגני של ייצור טסטוסטרון.

מתוך הכנס השנתי ה-3 מטעם ICAO

לידיעה במדסקייפ