השימוש ב-Semaglutide ו-Tirzepatide עלה לאורך הזמן בקרב חולים עם מחלות ריאומטיות ושריר-שלד. במאמר שפורסם בכתב העת ACR Open Rheumatology מדווחים החוקרים כי שני הטיפולים לוו בירידה משמעותית במשקל הגוף לאחר שנה אחת, עם ירידה גדולה יותר בקרב מטופלים ב-Tirzepatide ובאלו ללא סוכרת.
החוקרים בחנו את הנתונים ממאגר חולים ריאומטיים במטרה לתאר דפוסי התחלת טיפול ב-Semaglutide ו-Tirzepatide בחולים עם מחלות ריאומטיות ושריר-שלד ולזהות גורמים שנקשרו עם ירידה במשקל.
מדגם המחקר כלל 60,198 מבוגרים עם מחלות ריאומטיות ושריר-שלד שטופלו במרפאות ריאומטולוגיות בארצות הברית בין 2018 ו-2024 (גיל ממוצע של 57.0 שנים, 80.5% נשים). מדד מסת הגוף הממוצע עמד על 36.4, כאשר 54.9% מהחולים אובחנו עם סוכרת.
השינויים במשקל נבחנו ב-16,481 מטופלים חדשים בתרופות אלו.
התוצא העיקרי היה השינוי במשקל הגוף מתחילת המחקר עד לאחר 12 חודשי מעקב. תוצאים נוספים כללו השגת ירידה במשקל של לפחות 5%, 10%, או 15%.
השימוש ב-Semaglutide ו-Tirzepatide עלה מ-0.1% בשנת 2018 ל-6.8% בשנת 2024. הטיפול ב-Tirzepatide היה אחראי לכשליש מכלל השימוש באגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 בשנת 2024.
בקרב מטופלים ב-Semaglutide תועדה ירידה ממוצעת של 5.8% במשקל הגוף לאחר שנה אחת, בעוד שבקרב מטופלים ב-Tirzepatide תועדה ירידה ממוצעת של 8.2% במשקל הגוף. מודלים מתוקנים מצאו ירידה גדולה יותר של 2.2% במשקל הגוף בקרב מטופלים ב-Tirzepatide. בחולים ללא סוכרת תועדה ירידה גדולה יותר ב-1.8% במשקל הגוף, בהשוואה לחולים עם סוכרת.
בקרב מטופלים ב-Tirzepatide תועד סיכוי גבוה כמעט ב-50% להשיג ירידה של לפחות 5% משקל הגוף, בהשוואה למטופלים ב-Semaglutide (יחס סיכויים מתוקן של 1.46, רווח בר-סמך 95% של 1.36-1.57) וסיכוי גבוה כמעט כפליים לירידה של לפחות 15% במשקל הגוף (יחס סיכויים מתוקן של 1.94, רווח בר-סמך 95% של 1.77-2.13).
בנשים ובחולים עם מחלת מפרקים דלקתית תועד סיכון מוגבר לירידה במשקל.
החוקרים מסכמים וכותבים כי נתוני עולם-אמיתי אלו מדגישים את חשיבות הטיפול באגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 בחולים עם מחלות ריאומטיות.
ACR Open Rheumatol, May 8, 2026
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!