מאת ד”ר מיכל איזנשטט
מתוצאות מחקר שפורסם בירחון Annals of Internal Medicine ב- 2 בנובמבר, עולה כי כאב בסוף החיים הינו נפוץ וקשור באופן חזק לדלקת פרקים.
לדברי החוקרים, האפידמיולוגיה של הכאב במשך שנות החיים האחרונות לא תוארה מספיק. הם מציינים כי ככל שאדם מתקרב לשנותיו המאוחרות, מטרות הטיפול בו מתמקדות יותר באיכות חייו, וניהול מועקות סימפטומטיות, בייחוד כאב, עשוי להפוך ליעד חשוב יותר מאשר ניהול המחלה עצמה.
תוך שימוש במידע מ- 4,703 משתתפים שנפטרו, ביקשו החוקרים לתאר את השכיחות והמשמעות הקלינית של כאב במהלך שתי שנות החיים האחרונות.
במהלך השנתיים האחרונות של החיים, רואיין כל משתתף או מקורב לו פעם אחת וסווג לקבוצה אחת מתוך 24, בהתבסס על מספר החודשים בין הראיון והמוות.
החוקרים ביקשו להעריך את הקשר בין משך הזמן טרם המוות ובין כאב, לאח תקנון לגיל, מין, גזע או תרבות, רמת השכלה, הכנסה, קטגורית מחלה סופנית, נוכחות דלקת מפרקים ומצב המקורב או המטפל.
מתוצאות המחקר עולה כי בקרב הנבדקים שנפטרו, 83.1% היו לבנים, 10.7% היו אפרו-אמריקנים, 4.7% היו היספניים, ו 52.3% היו גברים. גיל התמותה הממוצע עמד על 75.7 + 10.8 שנים. הימצאות מותאמת של כאב הייתה 26% (95% CI, 23% – 30%) 24 חודשים טרם המוות. הימצאות זו נותרה במגמה שטוחה עד ל- 4 חודשים טרם המוות, ואז גברה והגיעה ל- 46% (95% CI, 38% – 55%) בחודש האחרון לחיים.
במהלך החודש האחרון לחיים, 60% מן הנבדקים עם דלקת פרקים סבלו מכאב לעומת 26% מן הנבדקים ללא דלקת פרקים (P < .001). הימצאות הכאב במשך החודש האחרון לחיים לא השתנתה כתלות בקבוצת האבחנות של מחלות סופניות (סרטן 45%; מחלת לב 48%; תשישות 50%; מוות פתאומי 42%; וגורמים אחרים 47%).
החוקרים מציינים כי על אף שההימצאות של כאב גברה בארבעת החודשים, כאב מצוי ביותר מרבע מן הקשישים במהלך השנתיים האחרונות לחייהם. כמו כן דלקת פרקים קשורה באופן ניכר לכאב בסוף החיים.
מגבלות המחקר כוללות את אופיו הרוחבי, תגובות ממקורבים ב- 19% והעדר מידע אודות גורם הכאב מיקומו והטיפול בו.
החוקרים מסיקים כי על חוקרים לצפות לעלייה בכאב, בייחוד באלו בשלבי חייהם האחרונים, ועל כן עליהם לתכנן טיפולים תרופתיים ואחרים בהתאם לכך. רופאי משפחה הנתקלים במקרי כאב הקשים לניהול צריכים לשקול הפנייה לטיפול פליאטיבי ע”י מומחים לכאב.
במאמר מערכת נלווה, נכתב כי גיל מתקדם היה קשור באופן הפוך לכאב משמעותי קלינית במחקר הנוכחי. על אף שמחקרים קודמים הדגימו שונות בין גזעים או תרבויות הן בהערכת כאב והן בטיפול בו, במחקר זה הממצא לא הודגם.
על כל הקלינאים להעריך כאב באופן שגרתי ולהיות מוכנים לטפל בכאב בעל משמעות קלינית. ניהול הכאב צריך להתבצע בשיתוף עם החולה, וכן תוך תיאום עם רופאים נוספים אשר עשויים לרשום משככי כאבים לאותו חולה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!