כאשר אנחנו מטפלים בחולה עם מחלה חסימתית בלתי הפיכה למרחיבי סימפונות, עומדת לפנינו תמיד השאלה: האם יגיב לטיפול? האם יש מקום לשיפור חומרת החסימה?

אני מזמין אתכם לעיון מאמר של פברי ושות’ מיטליה, שפורסם החודש ב-blue journal: Am J  Respir Crit Care Med 2002 Nov 8

DIFFERENCES IN AIRWAY INFLAMMATION IN PATIENTS WITH FIXED AIRFLOW OBSTRUCTION DUE TO ASTHMA OR COPD, Leonardo M Fabbri1

במאמר ובתרשים שלהלן מוצגת תבנית שונה אצל חולים עם רקע אסטמתי (אאוזינופיליה עם לימפוציטוזיס) לעומת חולי COPD ללא כל רקע של אסטמה בעבר (נאוטרופיליה).

 התבנית חוזרת ב-BAL, כיח מגורה, ורירית הסימפונות.

בנוסף היה לאלה עם רקע של אסטמה יותר כוח בדיפוזיה, ורמת  NO , ופחות סימני נפחת ב-HRCT ונפח שארית קטן יותר.

כמו כן היתה להם יכולת הגבה לטיפול מרחיבי סימפונות וסטרואידים טובה יותר מאשר ה-COPD “הטהורים”.

אם כך איך נסביר את המאמר של Paul van der Valk ושות’ שפורסם ב:

Paul van der Valk, Evelyn Monninkhof, Job van der Palen, Gerhard Zielhuis, and Cees van Herwaarden

Effect of Discontinuation of Inhaled Corticosteroids in Patients with  Chronic Obstructive Pulmonary Disease: The COPE Study

  Am. J. Respir. Crit. Care Med. 2002; 166: 1358-1363.

בדקו 269 חולי COPD ללא רקע של אסטמה שטופלו בפליקסוטייד 1000 מק”ג ליום וארבע פעמים אארובנט. כאשר חולקו בהמשך לפלצבו (אינבו) או המשך בפליקסוטייד, קבוצת הטיפול הפעיל סבלה פחות החרפות COPD מאשר הקבוצה ללא טיפול!

exacerbation: 58 (47.2%) in the FP group and 69 (57.0%) in the placebo group

בנוסף, יש לציין  גם שבמטופלים בקבוצה הפעילה ציון איכות החיים ע”פ שאלון ע”ש סייט ג’רג’ היה גבוה יותר:

נשמח לקבל כאן ב”כתוב תגובה” את התייחסותכם ודעתכם למימצאים מעניינים אלה, ואולי אף תאור מקרה דומה.