במאמר שפורסם בכתב העת The British Journal of Psychiatry מדווחים חוקרים מהולנד כי בניסיון לנבא תגובה לטיפול בנוגדי-דיכאון, הערכת תסמינים פרטניים אינה תורמת רבות ליכולת החיזוי של שיפור מוקדם. בנוסף, העדר שיפור מוקדם אינו שולל תגובה לטיפול בנוגדי-דיכאון או הפוגה בדיכאון.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון אם שיפור מוקדם על תסמיני דיכאון פרטניים מנבא טוב יותר תגובה או הפוגה לטיפול בנוגדי-דיכאון בקרב חולים הסובלים מדיכאון. החוקרים אספו נתוני חולים שלקחו חלק ב-30 מחקרים, כולל 2,184 מטופלי-פלסבו ו-6,058 מטופלים בנוגדי-דיכאון. התוצא העיקרי היה התגובה לאחר שישה שבועות; תוצאים משניים כללו שיעורי הפוגה לאחר שישה שבועות ושיעורי תגובה והפוגה לאחר 12 שבועות.
החוקרים השוו מודלים שכללו רק שיפור במדד הכולל לאחר שבועיים (מודל שיפור כולל) עם מודלים שכללו גם שיפור בתסמינים פרטניים.
בהערכת התגובה לאחר שישה שבועות, השטח מתחת ל-ROC (Receiver Operating Curve) וערך מנבא שלילי וחיובי של מודל השיפור הכולל עמדו על 0.73, 0.67 ו-0.74, בהשוואה ל-0.77, 0.70 ו-0.71 במודל שיפור בתסמינים פרטניים. יכולת החיזוי של המודל פחתה בהערכת התוצאות לאחר 12 שבועות.
מבין אלו שהמודל חזה כי לא יגיבו לטיפול, 29% בפועל הגיבו לטיפול לאחר 6 שבועות ו-43% הגיבו לאחר 12 שבועות, שיעור נמוך יותר מהסבירות בתחילת הדרך של 51% 6 שבועות ו-69% לאחר 12 שבועות. בניתוח פוסט-הוק עם שיפור מוקדם רציף במקום דיכוטומי, שכלל תסמינים פרטניים לא תועד שיפור ביכולת החיזוי של המודל.
החוקרים מסכמים וכותבים כי הערכת תסמינים פרטניים אינה תורמת רבות ליכולת החיזוי של שיפור מוקדם. בנוסף, העדר שיפור מוקדם אינו שולל תגובה לטיפול בנוגדי-דיכאון או הפוגה בדיכאון.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!