מתוצאות מחקר חדש, שהוצגו במהלך הכנס ה-17 מטעם ה-International Congress of Parkinson’s Disease and Movement Disorders, עולה כי התקדמות מחלת פרקינסון עשויות להיות שונה באופן משמעותית, עם סיכוי להופעת דמנציה, פסיכוזה ודיספגיה במהלך המחלה, גם בחולים עם מחלה שמשכה פחות משלושים שנים.

מחקרים מעטים שתיארו את המהלך הקליני ארוך הטווח של מחלת פרקינסון דיווחו על נתונים אודות מחלה שמשכה עד 20 שנים , וגדלי המדגם במחקרים אלו היו קטנים.

מחקר החתך הרטרוספקטיבי כלל את כל חולי פרקינסון הלא-מאושפזים עם מחלה שמשכה עלה על 20 שנים וטופלו במרכז הרפואי בו עבדו החוקרים משנת 1998 ועד ספטמבר 2012. 320 חולים אובחנו עם מחלת פרקינסון שמשכה נע בין 20-22 שנים, 168 אובחנו עם מחלה שמשכה 23-25 שנים, 89 חולים אובחנו עם מחלה שמשכה 26-28 שנים ו-50 חולי פרקינסון סבלו מהמחלה במשך 29 שנים ומעלה.

החוקרים מדווחים כי התקדמות המחלה עשוי להיות וריאבילי מאוד; תתכן התקדמות איטית של המחלה, כאשר שלושים שנים לאחר האבחנה רק 50% מהחולים מסווגים בשלב 4 ומעלה לפי Hoen & Yahr . ולמרות שאי-יציבות הינה מאפיין נפוץ במחלת פרקינסון מתקדמת (מופיעה בכל החולים לאחר שלושים שנים), לא כך הדבר אודות נפילות, ככל הנראה הודות לגישות מניעתיות, דוגמת שימוש בכיסא גלגלים.

דמנציה הינה מאפיין נוסף המופיע בחולים עם מחלת פרקינסון בשלב מאוחר. השכיחות של דמנציה נעה סביב 30-50% מהחולים עם מחלה שמשכה עולה על 20 שנים, כולל אלו עם מחלה שמשכה עולה על שלושים שנים.

החוקרים מדווחים כי 65-70% מהחולים במדגם לא סבלו מדמנציה לאחר 30 שנים מהופעת המחלה. הם מדגישים כי לא זוהה קשר בין שיעורי התמותה ובין דמנציה, אך זוהה קשר בין תמותה ובין גיל מתקדם, דיספגיה, אי-יציבות ותת לחץ דם אורתוסטטי. לאחר שלושים שנים, פסיכוזה תועדה ב-32% מהחולים, דיספגיה ב-39% ותת לחץ דם אורתוסטטי ב-11%.

מהנתונים עולה כי טיפול תרופתי הגיע לפלאטו לאחר 30 שנים, עם מינון יומי מקביל של Levodopa שנע סביב 750-800 מ”ג ליום; טיפול בתרופות לדמנציה ניתן רק ל-10% מהחולים; 16-25% מהחולים קיבלו טיפול מתקדם, דוגמת גירוי מוחי עמוק, עירוי מתמשך של אפומורפין, או עירוי מתמשך של Levodopa לתריסריון.

החוקרים מציינים כי שכיחות דמנציה במדגם האיטלקי הנוכחי (30-35%) שונה משמעותית מהשכיחות שתוארה במחקר מסידני, בו 80% מחולי פרקינסון סבלו מדמנציה לאחר עשרים שנות מחלה.

החוקרים ממשיכים לערוך ניתוחים סטטיסטיים של הממצאים, במטרה לאשר או לשלול חלק מהממצאים המוקדמים של המחקר. לפיכך, בשלב זה לא ניתן להסיק מסקנות חד-משמעיות עד לסיכום כל הנתונים.

מתוך הכנס ה-17 מטעם ה-International Congress of Parkinson’s Disease and Movement Disorders

לידיעה במדסקייפ