זיהום מנינגו-קוקאלי, נוטה להופיע במקבצים ועלול לגרום למחלה קשה. המקבצים הללו, הם בד”כ בני הבית של החולה הראשון. ברורה לכן, חשיבותו של הטיפול המונע לאחר החשיפה. אולם, קיים מכשול בפיתוח אסטרטגיה יעילה, הנובע מכך שהמידע המחקרי הקיים לגבי דרכי המניעה השונות, הוא דל. דבר זה הביא לפיתוח אסטרטגיות שונות ברחבי העולם.

הגישה אשר היתה נהוגה בחמישים השנים האחרונות, היתה להכחיד את נשאות החיידק בלוע האף ובכך למנוע את הפצתו.

רוב מדינות אירופה, ממליצות על טיפול קצר בריפמפיצין (Rifampicin), או בציפרופלוקסאצין (Ciprofloxacin), לכל בני הבית שהיו במגע עם החולה. ובאופן מעשי, כל אלו אשר גרים באותו בית וכל הנמצאים במגע דומה לזה של בני הבית.

זוהי גישה סבירה מבחינה ביולוגית, שכן יעילות הריפמפיצין במניעת התפשטות דלקת קרום המוח, הוכחה בזיהומים מהמופילוס אינפלואנזה (Hemophilus Influenza), במחקרים אקראיים ומבוקרים. אולם, יעילות הטיפול התרופתי, לא הוכחה מעולם בזיהומים מנינגוקוקאליים, וההוכחה אותה נוהגים לצטט, ליעילות הטיפול האנטיביוטי, היא ממחקר תצפיתי אחד בלבד. יתר על כן, מחקרים אחדים אף הראו שטיפול מונע באנטיביוטיקה אינו מועיל, וכפי הנראה, יותר מידי מטופלים מקבלים טיפול מונע בלא צורך.

בנורווגיה, לעומת זאת, רק בני בית מתחת לגיל 15 מטופלים, וכמטופלים במחלה מנינגוקוקאלית קלה, עליהם ליטול פניצילין ולהישאר בבית למשך שבוע, שכן זוהי התקופה בה הסיכון להתפשטות החיידק הוא הגבוה יותר.

הבדל נוסף במדיניות הטיפול בארצות אירופה השונות, קיים בנוגע לטיפול המונע בחולה עצמו, לפני שיחרורו מביה”ח, כדי למנוע החזרת זן אלים בחזרה אל הבית.

ולבסוף, עדיין לא קיימות המלצות ברורות, כיצד לנהוג בילדים בגיל 0 עד 6 הנמצאים באותו מעון-יום של החולה. במספר ארצות נהוג לטפל בטיפול מונע רק לאחר המקרה השני באותו מעון ובארצות אחרות כבר לאחר המקרה הראשון.

בעת האחרונה קיימת מגמה באירופה, הקוראת לשיפור האחידות בטיפול במחלות הזיהומיות. לשם כך, יש להבהיר את המידע הקיים, על פיו יפותחו הנחיות קליניות לטיפול מונע.

סקירה שיטתית זאת, המובאת בפניכם, בודקת את התימוכים המדעיים לטיפול המונע, בלוקה בזיהום מנינגוקוקאלי, בבני ביתו ובילדים האחרים במעון היום אליו הוא הולך.

בסקירת מאגרי המידע עפ”י מילות המפתח הרלבנטיות, נמצאו 2600 מאמרים. מתוכם נבחרו 5 מחקרים, בהם זוהתה בבירור,  קבוצת טיפול, בטיפול מקובל, וקבוצת בקרה. המעקב אחר החולים ובני משפחותיהם נמשך יותר מחודש מעת פרוץ המחלה. סה”כ מספר המשתתפים במחקרים השונים עלה על 1000, ובני המשפחה מנו עוד 4000 נבדקים.

שלושה מהמחקרים שנמצאו, תמכו בטיפול אנטיביוטי מונע להפחתת ההדבקה בקרב בני המשפחה. הסיכון להדבקה במהלך החודש הראשון לאחר המקרה פחת בכתשעים אחוזים בקבוצה המקבלת טיפול מונע. מהתוצאות אף חושב, שכדי למנוע מקרה הדבקה אחד נוסף, יש לטפל ב-200 בני משפחה חשופים.

נמצא גם ש-3% מהחולים המאושפזים, אשר טופלו בפניצילין, אך לא קיבלו טיפול מונע לקראת שיחרורם, נושאים בלוע האף שלהם את החיידק האלים שתקף אותם, בחזרם לביתם.

ולבסוף, לא נמצאו מחקרים הבודקים את השפעת הטיפול המונע במעונות היום.

זוהי אם כן, הסקירה השיטתית הראשונה של המחקרים המבוקרים אשר בדקו טיפול מונע לאחר זיהום מנינגוקוקלי. סקירה זו מוכיחה את יעילות הטיפול קצר המועד באנטיביוטיקה, כדי להכחיד את נשאות החידק ובכך למנוע את העברתו אל שאר בני הבית. המחברים מאמינים, שראוי לאמץ גישה זו בכל רחבי אירופה, ואף בשאר המדינות המתועשות.

ביקשנו מפרופ’ איתן רובינשטיין, עורך מדור מחלות זיהומיות באתר e-Med ויו”ר האיגוד למחלות זיהומיות,  להתייחס למימצאי סקירה זו, והנה הערותיו:

ראוי להדגיש שהמחברים כאן ביצעו מטה-אנליזה של המחקרים בנושא זה שהופיעו בין השנים 1965-2003 אותם הם סקרו במספר בסיסי נתונים ספרותיים.

כאמור, המטרה הייתה  למצוא את מיספר המיקרים המישניים עד 30 יום לאחר הופעת מיקרה ראשון של זיהום מנינגוקוקלי.

מכלל אוסף המחקרים ע”פ למעלה מ-30 שנה, נמצאו רק ארבעה סדרות ומאמר ניסויי יחיד שענו על הקריטריונים.

הממצאים הראו כי מתן כמופרופילקטיקה ע”י אנטיביוטיקה הפחית בצורה משמעותית את המיקרים השיניונים -0.11 RR-( 0.58– 0.02  95%CI). נמצא כי היה צורך לטפל כמופרופילקטית  ב 218 אנשים בכדי לחסוך מיקרה בודד של זיהום שיניוני מנינגוקוקלי. כפי שצויין גם בסקירה, שעור הנשאות לאחר אישפוז בביה”ח בשל זיהום מנינגוקוקלי היה כ- 3%.

המחברים ממליצים איפוא על מתן כמופרופילקטיקה המסוגל להכחיד את מצב הנשאות בחיידק המנינגוקוקוס הן לחולה עצמו והן לבני המשפחה.

הערותיו : שאלה זו של מתן כימופרופילקטיקה לחולה ולבני המשפחה מועלית לעתים קרובות. עתה בעזרת המטהאנליזה הזו התגבשה תשובה חיובית. לא רק בני המשפחה אלא גם החולה עצמו צריכים לקבל טיפול מכחיד נשאות שכן הטיפול הקלסי בזיהום מנינגוקוקלי ע”י תרופות בטה-לקטמיות כפניצילין וניגזרותיו אינו מכחיד את החיידק מהלוע.  זו אינפורמציה חיונית המצטרפת להוראות הטיפול במגעים הקרובים של החולה, וראוי לאמץ את ההמלצות הללו גם אצלנו.

למאמר

Effectiveness of antibiotics in preventing meningococcal disease after a case: systematic review Bernadette Purcell, BMJ 328: 5 june 2004;