Treatment of Corticosteroid-Responsive Autoimmune Inner Ear Disease With Methotrexate, Jeffrey P. Harrism, JAMA. 2003;290:1875-1883. למאמר

מספר דיווחים קודמים טוענים שיתכן שאיבוד התפקוד של האוזן הפנימית המתפתח במהירות בשתי האוזניים בצורה לא סימטרית נגרם עקב מחלה אוטואימונית. חוקרים רבים עמלו למצוא תרופה למחלה זו אשר גורמת לחרשות שיתכן והיא הפיכה. הנתונים מהמחקרים הראשונים לימדו שאם לא מטפלים או אם מטפלים בצורה לא נכונה עולה הסיכון לחרשות דו צדדית ולפגיעה במנגנון שיווי המשקל.

מסיבות אמפיריות, הוצעו בתחילה הסטרואידים והתרופות הציטוטוקסיות כטיפול למחלה זאת. במאמר המשך לפירסומים אלו הוצע טיפול במינון גבוה של פרדניזון (Prednisone), בתוספת ציקלופוספמיד (Cyclophosphamide), לתקופות ממושכות. ולמרות שמשטר טיפולים זה הועיל בטיפול במחלה, תופעות הלוואי והתמותה והתחלואה הצפויים מהטיפול בציקלופוספמיד, מנעו את הפיכתו לנפוץ בעיקר בחולים צעירים.

ולבסוף, הוצע במספר מאמרים הטיפול באמצעים פחות רעילים לטיפול במחלה אוטואימונית של האוזן הפנימית כגון: מטוטרקסט, פלזמה פרזיס (Plasma pheresis), אזא-טיופרין (Azathyoprin), וגמה גלובולינים (Gamma Globulins) במתן תוך ורידי. מינון נמוך של 7.5 עד 20 מ”ג פרדניזון לשבוע שיפר את השמיעה ושיווי המשקל גם במחלה זו וגם במחלת מנייר (Meniere). בנוסף לכך מטוטרקסט הוא ה-gold standard של הטיפול בדלקת מפרקים שיגרונתית (כך עפ”י י. שיינפלד) Rheumatoid arthritis. לאור העובדה שהטיפול במטוטרקסט נסבל בקלות, יעיל, וקל לשימוש, הפכה היא לתרופה אליה משווים תרופות אחרות בניסויים קליניים. ב-1980החל השימוש החד שבועי בתרופה זאת כטיפול לדלקת מפרקים שיגרונתית, ומאז הפכה היא לתרופה הנפוצה ביותר לטיפול בדלקת מפרקים שיגרונתית. הקפדה על ההנחיות לניטור השפעות הלוואי על המערכת ההמטולוגית הכבד הכליה והריאות מקטין עד מאוד את שיעור תופעות הלוואי הרציניות.

רופאים רבים דגלו בטיפול במינון גבוה של 60 מ”ג ליום של פרדניזון. טיפול זה הפסיק את אובדן השמיעה ואף גרם לשיפור במצב אך לא החזיר את השמיעה לקדמותה. אולם ברגע שהופסק הטיפול נפסקת השפעת הטיפול והשמיעה הולכת ופוחתת שוב.

הרעיון לטיפול במטוטרקסט נובע מכך שתרופה זו פועלת כ-Steroid Sparing ויחסית בטוחה לשימוש ממושך. המחקרים הקודמים שבדקו יעילות טיפול זה היו קטנים לא אקראיים וללא קבוצת בקרה.

מחקר זה מציג את תוצאותיו של מחקר פרוספקטיבי, רב מרכזי, מבוקר וכפול סמיות. מחקר זה נועד להעריך את יעילות השימוש הממושך במטוטרקסט כדי לשמור על השיפור בשמיעה שהושג ע”י טיפול בפרדניזון בלוקים בדלקת אוטואימונית של האוזן הפנימית.

כל המשתתפים לקו בירידה בשמיעה שסיבתה לא היתה ברורה לאחר בירור אשר כלל גם CT או MRI של הראש ובדיקת BERA Brain Stem Evoked Response Audiogram.

המחקר כלל שני שלבים, בראשון, קיבלו 120 משתתפים פרדניזון במינון של 60 מ”ג ליום למשך חודש. 67 שבהם נצפה שיפור בשמיעה לאחר הטיפול בפרדניזון חולקו באופן אקראי לקבוצת הטיפול וקבוצת הבקרה. הגמילה מפרדניזון נמשכה 18 שבועות. במהלך הגמילה החלו לקבל המשתתפים מטוטרקסט או פלצבו פעם בשבוע במינונים עולים עד ל-20 מ”ג לשבוע. כל המשתתפים נטלו פולט כדי למנוע את הסיבוכים האפשריים ממחסור בפולט בנטילה ממושכת של תרופה זאת.

שלוש שנים לאחר תחילת המחקר הודיעה ועידת הבטיחות אשר ליוותה את המחקר על סיומו מכיוון שבקבוצת הטיפול במטוטרקסט נצפו יותר החמרות במצב השמיעה בהשוואה למצב השמיעה לפני או אחרי חודש הטיפול בפרדניזון ועל סמך העובדה שלא נמצא שיפור משמעותי בשמיעה בקבוצת הטיפול בהשוואה לקבוצת הביקורת.