שני רבינוביץ, – עורכת מדור רוקחות

תופעות לוואי הניתנות למניעה מתרחשות בקרב כל סוגי המטופלים, עם מגוון רחב של תרופות ובכל שלב של תהליך הטיפול התרופתי, ונגרמות על ידי סוגים שונים של טעויות.

איסוף המידע על סוג תופעות הלוואי הניתנות למניעה המתרחשות בבתי חולים מסתמך על דיווח מרצון. איכותו וכמותו של מידע זה משתנה בין המוסדות השונים כתלות ביכולתו ורצונו של המדווח, התשתית הקיימת והתמיכה בדיווח טעויות וניתוח המידע. בתי חולים רבים יישמו תוכניות שמטרתן להעלות את מספרם ואיכותם של הדיווחים במאמץ לשפר את בטיחות המטופלים, אך לא ידוע האם המידע הנאסף מדיווחים אלה מייצג נכונה את הטעויות הנפוצות והחמורות ביותר. מקורות מידע מייצגים יותר הנם מחקרים שמבוססים על הערכה שיטתית של גיליונות של מטופלים, ולכן מאפשרים זיהוי מקיף יותר ואינם תלויים בדיווח העלול להיות מוטה. מטרות סקירת ספרות שהתפרסמה ב American Journal of Health System Pharmacy היו לתאר את המאפיינים של תופעות לוואי הניתנות למניעה בבתי חולים לפי סוג התרופה, סוג הטעות והתוצאה, ולזהות תחומים בסיכון גבוה שיוכלו להוות מטרה להפניית משאבים לשיפור האיכות.

עשרה מחקרים שפורסמו בין השנים 1994-2000 ענו על דרישות הסקירה. השיעור החציוני של תופעות לוואי ניתנות למניעה היה 1.8%, והשיעור החציוני של יחס המניעה (המחושב על ידי חלוקת מספר תופעות הלוואי הניתנות למניעה בסך תופעות הלוואי) היה 32.5%.

סוג התרופה: מניתוח כמותי עולה כי תרופות קרדיווסקולרוית קשורות בתדירות הגבוהה ביותר לתופעות לוואי ניתנות למניעה. במיוחד זוהו תרופות לטיפול ביתר לחץ דם, חסמי ביטא, מעכבי ACE , וניטראטים. הקטגוריה השניה בשכיחותה הייתה של תרופות פסיכואקטיביות ותרופות הפועלות במערכת העצבים המרכזית כגון סדטיביים, היפנוטיים, נוגדי דיכאון, בנזודיאזפינים ושילובים שונים שלהם. תרופות משככות כאבים היוו את הקבוצה השלישית, במיוחד אופיאטים. תרופות נוגדות קרישה היוו את הקבוצה הרביעית בשכיחותה ואחריהן אנטיביוטיקות כמו פניצילנים וצפלוספורינים.

סוג הטעות: שלבי הרישום והחלוקה זוהו כשלבים בהם מתרחשות רוב הטעויות. טעויות במינון היו הנפוצות ביותר, והבעיה השניה בשכיחותה הייתה שימוש בתרופה לא מתאימה או בחירה לא נכונה של תרופה.

תחומים שתוארו בסיכון גבוה כללו מתן אנטיקואגולציה, מתן אינסולין, שימוש בתרופות עם אינדקס תרפויטי צר, שימוש באופיאטים, והצורך לזהות התוויות נגד או אינטראקציות בין תרופתיות.

למרות שהמחקרים דיווחו על סוג הטעות או השלב בתהליך בו התרחשה הטעות, ברובם לא נמצא מידע על הסיבה לטעות. רק מחקר אחד סיפק מעט פרטים ובפרסום מאוחר יותר דווח כי 22% מכלל הטעויות יוחסו לפערי ידע בפרמקותרפיה, ו 14% נוספים יוחסו לחוסרים במידע הנוגע למטופל. התרחשויות אקראיות היו נדירות בהשוואה לרוב המכריע של הטעויות שאירעו כאשר הטיפול לא נצמד לקווים מנחים או לא הותאם למאפייני המטופל.

יש לציין כי על מנת שמחקרים העוסקים בתופעות לוואי יהיו מקיפים, יש לכלול בהם גם טעויות השמטה המהוות חלק נכבד מליקויי האיכות בבתי חולים. דוגמאות לסוג זה של טעויות כוללות אי מתן אנטיקואגולציה לחולה שאינו נייד, אי מתן אנטיביוטיקה מניעתית או טיפולית בזמן, או עיכוב במתן טיפול טרומבוליטי.

על אף המגוון הרחב של תופעות לוואי הניתנות למניעה, מתוצאות סקירת הספרות עולה כי מספר סוגים לא גדול של תרופות, טעויות, ותופעות לוואי מהווים חלק נכבד מסך כל תופעות הלוואי. התמקדות בתחומים אלה יכולה להפחית באופן משמעותי את תדירות תופעות הלוואי הניתנות למניעה. ירידה משמעותית בטעויות במתן תרופות תושג על ידי זיהוי הטעויות החמורות והנפוצות ביותר כך שניתן יהיה להפנות משאבים בצורה יעילה לשיפור האיכות.

Am J Health-Syst Pharm. 2003; 60:1750-9