שלוש תרופות ממשפחת נוגדי-פרכוסים – Levetiracetam (קפרה), Fosphenytoin ו-Valproate (ואלפרואט) – הדגימו יעילות דומה מאוד לטיפול במצבי סטאטוס אפילפטיקוס (Status Epilepticus), בהם לא תועדה תגובה מספקת לטיפול בבנזודיאזפינים.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הבחירה של טיפול תרופתי בחולים עם סטאטוס אפילפטיקוס עמידה לטיפול בבנזודיאזפינים לא נבחנה לעומק. במחקר הנוכחי הם ביקשו לבחון את היעילות והבטיחות של שלושה תכשירים תוך-ורידיים בילדים ומבוגרים עם סטאטוס אפילפטיקוס אשר לא הגיב לטיפול בבנזודיאזפינים. התוצא העיקרי היה העדר עדות קלינית לפרכוסים ושיפור ברמת ההכרה לאחר 60 דקות מתחילת עירוי התרופה, ללא טיפול נוגד-פרכוס נוסף.
מדגם המחקר כלל 384 חולים אשר חולקו באקראי לטיפול ב-Levetiracetam (145 חולים), Fosphenytoin (118 חולים), או Valproate (121 חולים). גיוס חוזר של חולים עם אירוע שני של סטאטוס אפילפטיקוס תרם ל-16 מקרים נוספים.
התוצא העיקרי של הפסקת סטאטוס אפילפטיקוס ושיפור בדרגת ההכרה לאחר 60 דקות תועד ב-68 חולים בקבוצת הטיפול ב-Levetiracetam (47%), 53 חולים בקבוצת הטיפול ב-Fosphenytoin (45%) ו-56 חולים בקבוצת הטיפול ב-Valproate (46%). הערכת הסבירות האחורית כי כל תרופה הייתה היעילה ביותר עמדה על 0.41, 0.24 ו-0.35, בהתאמה.
מספרית תועדו יותר אירועים של תת לחץ דם והנשמה בקבוצת הטיפול ב-Fosphenytoin ויותר מקרי תמותה בקבוצת הטיפול ב-Levetiracetam, בהשוואה לקבוצות אחרות, אך הבדלים אלו לא היו מובהקים סטטיסטית.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולים עם סטאטוס אפילפטיקוס עמיד לטיפול בבנזודיאזפינים, הטיפול ב-Levetiracetam, Fosphenytoin ו-Valproate הוביל להפסקת פרכוסים ושיפור ערנות החולים לאחר 60 דקות בכמחצית מהחולים, כאשר שלוש התרופות לוו בשיעורי היארעות דומים של אירועים חריגים.
N Engl J Med 2019
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!