טיפול בנוגדי-דיכאון במהל ההיריון מלווה בעליה מתונה בסיכון למגוון הפרעות פסיכיאטריות בצאצאים, כולל הפרעות מהספקטרום של אוטיזם, הפרעות מצב רוח, הפרעות סומאטופורמיות והפרעות התנהגותיות ורגשיות, כך עולה מתוצאות מחקר תצפיתי חדש מדנמרק, שפורסמו במהלך חודש ספטמבר בכתב העת BMJ.
החוקרים בחנו את הנתונים אודות 905,383 ילדים שנולדו בין 1998 עד 2012 בדנמרק. המשתתפים היו במעקב למשך עד 16.5 שנים. הילדים סווגו לארבע קטגוריות בהתאם לחשיפה אימהית לנוגדי-דיכאון במהלך שנתיים לפני ובמהלך היריון: ללא חשיפה, הפסקת נוגדי-דיכאון (טיפול לפני היריון אך לא במהלכו), המשך טיפול בנוגדי-דיכאון (שימוש לפני ההיריון ובמהלכו) וטיפול חדש (שימוש רק במהלך ההיריון).
בסיכומו של דבר, הפרעות פסיכיאטריות אובחנו ב-32,400 ילדים. הגיל הממוצע בעת אבחנה פסיכיאטרית ראשונה עמדה על 8.5 שנים. שיעורי ההיארעות המצטברים במהלך 15 שנים של הפרעות פסיכיאטריות עמדו על 8% בקבוצה שלא נחשפה לנוגדי-דיכאון, 11.5% במקרים בהם הטיפול הופסק טרם ההיריון, 13.6% עם המשך טיפול בנוגדי-דיכאון במהלך ההיריון ו-14.5% עם טיפול חדש בהיריון.
החוקרים מצאו כי הסיכון להפרעות פסיכיאטריות בכל שלוש קבוצות הטיפול בנוגדי-דיכאון (הפסקה טרם היריון, המשך במהלך היריון וטיפול חדש) היה גבוה יותר, בהשוואה לאלו שלא נחשפו כלל לנוגדי-דיכאון.
מניתוח הנתונים עלה כי הפרעות פסיכיאטריות בקרב הצאצאים היו נפוצות יותר בקרב ילדים לאימהות שהמשיכו בטיפול במהלך ההיריון, בהשוואה לילדים לאימהות שהפסיקו את הטיפול טרם ההיריון (יחס סיכון של 1.27). ממצא זה נותר על כנו לאחר תקנון למאפיינים דמוגרפיים ופסיכיאטריים של האימהות, כולל טיפול פסיכיאטרי באשפוז או אמבולטורי וטיפול בתרופות פסיכוטרופיות אחרות.
החוקרים כותבים כי מניתוח סטטיסטי עלה כי המשך טיפול בנוגדי-דיכאון במהלך ההיריון סיפק הסבר ל-0.5% מכלל המקרים הפסיכיאטריים באוכלוסיית המחקר.
הסיכון הגבוה ביותר בקרב ילדים לאימהות שנטלו SSRI ואלו שנטלו נוגדי-דיכאון שאינם SSRI (יחס סיכון של 1.72). סיכון גבוה יותר תועד בילדים לאימהות שנטלו נוגדי-דיכאון במשך למעלה מ-180 ימים (יחס סיכון של 1.40).
בהשוואה לאימהות שהפסיקו את הטיפול טרם ההיריון, במקרים בהם הטיפול נמשך במהלך ההיריון תועד סיכון מוגבר להפרעות מהספקטרום של אוטיזם בצאצאים (יחס סיכון של 1.23), הפרעות מצב רוח (יחס סיכון של 2.76), הפרעות סומאטופורמיות (יחס סיכון של 1.62) והפרעות התנהגות (יחס סיכון של 1.13), אך ללא עליה בסיכון לפיגור שכלי.
החוקרים כותבים כי דרושים מחקרים נוספים בנושא, כולל מחקרים מעבדתיים, מחקרים בבעלי חיים ומחקרים גנטיים להבנה טובה יותר של המנגנונים בהם תרופות עשויות להשפיע על העובר המתפתח.
BMJ. Published online September 6, 2017
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!