בקרב חולים עם היפופאראתירואידיזם כרוני, משך מחלה ארוך יותר הינו מנבא מרכזי של הידרדרות תפקוד כלייתי, כאשר כל שנה נוספת עם המחלה מלווה בעליה של 11% בסיכון למחלת כליות כרונית, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Journal of Clinical Medicine. בחולים עם מחלת כליות כרונית וגם היפופאראתירואידיזם כרוני סיכון מוגבר לתחלואות אחרות, דוגמת יתר לחץ דם, סוכרת מסוג 2, דיסליפידמיה ומחלות לב וכלי דם.

החוקרים מספרד השלימו מחקר רטרוספקטיבי שכלל 100 חולים עם היפופאראתירואידיזם כרוני (גיל ממוצע של 57 שנים, 85% נשים) לזיהוי גורמים המשפיעים על התפקוד הכלייתי. אבחנה של היפופאראתירואידיזם התבססה על סידן מתוקן לאלבומין נמוך מ-8.8 מ”ג/ד”ל ורמות PTH נמוכות או לא-מדידות בשתי בדיקות לפחות במרווח של שבועיים ומעלה. ההפרעה הוגדרה כקבועה במידה ונותרה לאורך למעלה משנה. מחלת כליות כרונית הוגדרה בנוכחות קצב פינוי גלומרולארי נמוך מ-60 מ”ל/דקה.

מהנתונים עולה כי קצב הפינוי הגלומרולארי ירד משמעותית בין הביקור הראשון והאחרון (88.4 מ”ל/דקה לעומת 78 מ”ל/דקה, p<0.001) והיקף הירידה נקשר עם משך המחלה (p<0.001); למרות שלא תועדו מקרים של מחלת כליות כרונית בעת אבחנת היפופאראתירואידיזם, 14% מהחולים אובחנו עם מחלת כליות כרונית עד לתום המעקב.

מניתוח הנתונים עלה קשר מובהק בין משך המחלה ובין הפרעה בתפקוד הכלייתי (יחס סיכויים של 1.11, P=0.008), כאשר כל שנה נוספת של היפופאראתירואידיזם לוותה בעליה של 11% בסיכון למחלת כליות כרונית.

מהערת משך המחלה כסמן למחלת כליות כרונית עלה כי השטח מתחת לעקומת ה-ROC עמד על 0.850 (p<0.001). משך מחלה של 15.5 שנים ומעלה הדגימה רגישות של 85.7% וסגוליות של 71.9% לאבחנה של מחלת כליות כרונית.

בחולים עם מחלת כליות כרונית תועדו גם שיעורים גבוהים יותר של אבני כליות (p=0.003), נפרוקלצינוזיס (p=0.008), יתר לחץ דם (p=0.005), סוכרת מסוג 2 (p<0.001), דיסליפידמיה (p<0.001), מחלת לב כלילית (p=0.008) והפרעת קצב (p<0.001).

החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולים עם היפופאראתירואידיזם כרוני,  משך המחלה הינו גורם מנבא משמעותי של הפרעה בתפקוד הכלייתי. בנוסף, במקרים בהם ישנה גם עדות לתחלואה קרדיווסקולארית ייתכן נזק כלייתי חמור יותר.

J Clin Med, Aug 13, 2025

לידיעה במדסקייפ