ממחקר חדש שפורסם במהדורת 7 בינואר של Arthritis & Rheumatism עולה כי תרופות נגד-מלריה עשויות להביא לשיפור בשיעורי ההישרדות של חולים עם SLE (Systemic Lupus Erythematosus), ותרופות אלו מומלצות לכל החולים הללו.
במהלך חציון מעקב של 55 חודשים, שיעורי התמותה בקרב חולים שלא נטלו טיפול בתרופות נגד-מלריה עמדו על 11.5%, בעוד ששיעורי התמותה המקבילים בחולים שנטלו את הטיפול עמדו על 4.4% (p<0.001). מניתוח נוסף של הממצאים עלה כי בקרב חולים שנטלו את התרופות במשך למעלה משנתיים, תועדו שיעורי התמותה הנמוכים ביותר לכל 1000 שנות-מטופל 0.54 מקרי תמותה, בהשוואה ל-3.07 בקרב לא-מטופלים.
החוקרים מסבירים כי מחקר קודם מצא כי טיפול בתרופות נגד-מלריה עשוי לסייע במניעת התלקחויות של לופוס, ולהפחית את הנזק הכולל עקב המחלה. עם זאת, לתועלת בטיפול בתרופות נגד-מלריה בחולי לופוס השפעות מעבר לפעילות המחלה והנזק הכולל. לדוגמא, הם מצטטים מחקר בלבנים בהם לתרופות נגד-מלריה הייתה השפעה מגנה על ההישרדות, עם ירידה בתמותה. יש לציין כי במחקר לא תועד אף מקרה תמותה מסיבות קרדיווסקולאריות, הסיבה הנפוצה ביותר לתמותה בחולים לא-מטופלים.
נתוני מחקר LUMINA, שפורסמו בשנת 2007, אישרו את התועלת ההישרדותית של תרופות נגד מלריה בחולים ממוצא אתני שונה. עם זאת, החוקרים לא הצליחו לקבוע מהו זמן החשיפה המינימאלי הנדרש להשגת תועלת זו.
במטרה להעריך השפעות תלויות-זמן של תרופות נגד-מלריה על ההישרדות של חולי לופוס, החוקרים בחנו מאפיינים סוציו-דמוגרפים, ביטויים קליניים, קריטריונים לסיווג, בדיקות מעבדה ומשתנים הנוגעים לטיפול. מדגם המחקר כלל 1480 חולים ממחקר GLADEL (Grupo Latino Americano De Estudio de Lupus). המדגם הרב-אתני הגדול הנ”ל כלל משתתפים מ-34 מרכזים בתשע מדינות.
טיפול בתרופות נגד-מלריה הוגדר במקרים של נטילת תרופה ממשפחה זו במשך לפחות 6 חודשים. מקרי תמותה סווגו לפי סיבות הנוגעות לפעילות לופוס, סיבות זיהומיות, סיבות קרדיווסקולאריות, טרומבוזיס, ממאירות, סיבות אחרות, או סיבות לא-ידועות.
בסה”כ, 1141 חולים (77%) נטלו תרופות נגד-מלריה, וזמן החשיפה הממוצע עמד על 48.5 חודשים (בטווח 6-98 חודשים). 70 חולים נטלו תרופות נגד-מלריה במשך 6-11 חודשים, 146 נטלו את התרופות למשך 1-2 שנים, ו-925 נטלו תרופות אלו למשך למעלה משנתיים.
שיעורי התמותה במהלך תקופת המעקב עמדו על 6.0% (89 חולים), שיעורי התמותה היו גבוהים יותר בקרב חולים שלא נטלו תרופות נגד-מלריה.
עם העלייה במשך הטיפול בתרופות נגד-מלריה מ-6 עד 11 חודשים ללמעלה משנתיים, שיעורי התמותה ירדו מ-3.85 ל-0.54 מקרי תמותה ל-1000 שנות-אדם. שיעורי התמותה בקרב חולים שלא נטלו תרופות נגד-מלריה עמדו על 3.07 ל-1000 שנות-מטופל. לאחר תקנון לערפלנים אפשריים, תרופות נגד מלריה הביאו לירידה של 38% בשיעורי התמותה.
לא זוהו הבדלים בגורמים לתמותה בין הקבוצות, עדות לכך שבניגוד למחקרים קודמים, לתרופות נגד-מלריה לא הייתה השפעה מגנה כנגד תמותה מסיבות קרדיווסקולאריות.
החוקרים מסכמים וכותבים כי מנתונים אלו, בשילוב עם מחקרים קודמים, עולה כי תרופות נגד-מלריה מומלצות לטיפול בכל חולי לופוס, ללא-תלות בביטויי המחלה או משך המחלה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!