ממחקר חדש עולה כי בחולי RA (Rheumatoid Arthritis) עם תת-פעילות של בלוטת התריס פרופיל סיכון קרדיווסקולארי גרוע יותר, הבא לידי ביטוי בשכיחות מוגברת של תסמונת מטבולית, בהשוואה לחולים עם תפקוד תקין של בלוטת התריס.

לדברי החוקרים, על-בסיס ממצאים אלו, בחולים אלו נדרש טיפול אינטנסיבי יותר להפחתת הסיכון הקרדיווסקולארי. הם מסבירים כי מחלת RA עצמה מעלה את הסיכון הקרדיווסקולארי, בעוד שמחקרים אחרונים העלו את האפשרות כי תת-פעילות של בלוטת התריס עשויה להביא לעליה נוספת בסיכון הקרדיווסקולארי בחולי RA.

במטרה להעריך אם קיים קשר בין תפקוד בלוטת התריס ובין תסמונת מטבולית, החוקרים עקבו אחר 257 חולים שלקחו חלק במחקר להערכת תחלואה קרדיווסקולארית וגורמי סיכון קרדיווסקולאריים בחולי RA. 21 חולים (8.2%) אובחנו עם תת-פעילות של בלוטת התריס.

מבין החולים עם תת-פעילות של בלוטת התריס, 43% אובחנו עם תסמונת מטבולית, כפי שהוגדרה לפי קריטריוני NCEP ATPIII (National Cholesterol Education Program Third Adult Treatment Panel), זאת בהשוואה ל-20% מחולי RA עם תפקוד תקין של בלוטת התריס. לאחר תקנון לגיל ומין, תת-פעילות של בלוטת התריס הביאה לעליה של פי 3.5 בסיכון לתסמונת מטבולית.

החוקרים מוסיפים כי בחולים עם תת-פעילות של בלוטת התריס תועדה בנוסף שכיחות גבוהה יותר של ערכי HDL נמוכים.

החוקרים לא זיהו הבדל מובהק במדד FRS (Framingham Risk Score) בין חולים עם תת-פעילות של בלוטת התריס ובין חולים עם תפקוד תקין של בלוטת התריס. אך כאשר החוקרים בחנו נשים בנפרד, הקשר היה מובהק סטטיסטית; באישה עם תת-פעילות של בלוטת התריס הסיכון הקרדיווסקולארי בתוך עשר שנים עמד על 13%, זאת בהשוואה ל-9% בנשים עם תפקוד תקין של בלוטת התריס.

בעוד שדלקת עשויה לספק הסבר לקשר הנ”ל, החוקרים מציינים כי לאחר תקנון לפעילות דלקתית לא תועדה ירידה בסיכון המוגבר לתסמונת מטבולית בחולים עם תת-פעילות של בלוטת התריס, עדות למעורבות של מנגנונים נוספים.

המסר העיקרי העולה מהמחקר הוא כי בחולי RA עם תת-פעילות של בלוטת התריס, חשוב להקדיש תשומת לב רבה לסיכון לתסמונת מטבולית, מאחר שהיא משקפת עליה בסיכון הקרדיווסקולארי, הניתנת למניעה. התערבויות פשוטות יחסית לשינוי הרגלי החיים וטיפולים תרופתיים עשויים למנוע אירועים קרדיווסקולאריים עתידיים בחולים אלו.

Ann Rheum Dis2010;69:39-42

לידיעה במדסקייפ