מרבית הקשישים מסתדרים היטב עם נטילת הטיפול ב- Nortriptyline(נורטילין) ו-Venlafaxine (אפקסור) בטווח הארוך, עם שיעורי הפסקת טיפול נמוכים בעקבות תופעות לוואי, כך עולה ממחקר חדש בן שלוש שנים.
החוקרים מסבירים כי לעיתים קרובות קשישים עם דיכאון אינם מטופלים באופן מספק, לרוב בשל חשש מפני תופעות לחוואי אפשריות הנוגעות לשינויים הקשורים בגיל במטבוליזם של התרופה, אינטראקציות תרופתיות ומחלות-רקע.
החוקרים ערכו מחקר כפל סמיות, אקראי-מבוקר, בן 12 שבועות, ולאחר מכן שלב טיפול פתוח בן שלוש שנים. 81 מבוגרים הסובלים מדיכאון, בגיל 60 ומעלה, טופלו ב- Nortriptyline או Venlafaxine.
המינון היומי הממוצע של Venlafaxine עמד על 75 מ”ג בשבוע 1, הועלה למקסימום של 162 מ”ג (ממוצע של 156 מ”ג) בשבוע 9 למחקר האקראי. המינונים המקבילים של Nortriptyline עמדו על 75 מ”ג ו-131 מ”ג.
במהלך שני שלבי המחקר, 6 חולים שטופלו ב- Nortriptyline ו-5 שטופלו ב-Venlafaxine פרשו בשל תופעות לוואי.
החוקרים זיהו עליה ראשונית במספר ובחומרת תופעות הלוואי ולאחריה ירידה עד שבוע 12 בשתי קבוצות הטיפול, הירידה המשיכה במהלך השלב בתווית-פתוחה, ללא הבדל משמעותי בין הקבוצות.
החוקרים זיהו קורלציה בעלת משמעות גבולית בין מינון התרופה ובין חומרת תופעות הלוואי. כמו כן, קשר מובהק תועד בין דרגת הדיכאון (לפי מדד Montgomery-Asberg Depression Rating Scale) ובין חומרת תופעות הלוואי.
לא נמצא קשר בין מספר וחומרת תופעות הלוואי ובין גיל המטופל או מחלות רקע.
החוקרים מוסיפים כי במקרה של הופעת תופעות לוואי, מרבית המטופלים הסכימו להמשיך בטיפול בנוגדי-דיכאון לאחר דיון בנוגע ליתרונות בהמשך הטיפול, העיכוב בתגובה לאחר החלפה לנוגד-דיכאון אחר והאפשרות לאמצעים תומכים אחרים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!