הליכה ופעילות גופנית אחרת בשעות הפנאי לא מעלות את הסיכון ל-OA באנשים מבוגרים (מתוך Arthritis Care & Research)

ממחקר חדש, שפורסם במהדורת ינואר של Arthritis Care & Research, עולה כי הליכה ופעילויות אחרות בשעות הפנאי לא מעלות את הסיכון לפתח OA (אוסטאוארתריטיס) באנשים מבוגרים ללא OA.

פעילות גופנית קבועה מומלצת עבור אנשים בגיל העמידה ועבור אנשים מבוגרים יותר. האפקט של פעילות גופנית קבועה של התפתחות OA במבוגרים, בעיקר באלה הסובלים מעודף משקל, אינו ברור.

המחקר הנוכחי עקב אחר 1279 אנשים, שגרו בקהילה, אשר היו מבוגרים (חציון הגל בנקודת ההתחלה היה 53.2 שנים) ורבים מהם סבלו מעודף משקל. תוך שימוש בשאלון בנוגע לפעילות גופנית, המשתתפים נשאלו בנוגע לפעילויות בשעות הפנאי, כולל הליכה וג’וגינג ופעילויות שהביאו להזעה. כמו כן, המשתתפים נתבקשו להשוות את רמות הפעילות שלהם עם אלה של אחרים. בנקודת ההתחלה, המשתתפים גם נשאלו בנוגע לכאב בברך והם עברו צילומי רנטגן נושאי משקל של הברך לטרלית ו-AP (קדמי-אחורי).

בערך 9 שנים לאחר מכן, המשתתפים נבדקו מחדש עבור OA, צילומי רנטגן הוערכו עבור מאפיינים של OA במדורים טיביו-פמורל ופטלו-פמורל, ובנוסף הם קיבלו ניקוד עבור היצרות חלל המפרק טיביו-פמורל. ברכיים עם OA בנקודת ההתחלה הוצאו מהאנליזות. המשתנים העיקריים הספציפיים לברך היו OA רדיוגרפי, OA סימפטומטי ואיבוד המרווח במפרק טיביו-פמורלי. לאחר תקנון לגיל, מין, BMI, היסטוריה של פציעות בברך וקורולציה בין שתי הברכיים, החוקרים העריכו את הקשר בין כל ביצוע פעילות בשעות הפנאי והתפתחות OA.

הליכה וג’וגינג בשעות הפנאי, תדירות של פעילות המביאה להזעה או רמות גבוהות של פעילות לא היו קשורות עם ירידה או עליה בסיכון לפתח OA או עם איבוד מרווח המפרק. למשתתפים עם BMI מעל החציון (27.7 קילו למטר מרובע עבור גברים ו-25.7 קילו למטר מרובע עבור נשים, BMI ממוצע מעל 30 קילו למטר מרובע עבור שניהם) לא היו עליות בסיכון עבור OA עם סוגים שונים של פעילויות.

מגבלות המחקר כוללות חוסר בהדמיית MRI בהערכה בנקודת ההתחלה ומספר לא מספיק של אצנים או עושי ג’וגינג על מנת להעריך את האפקט של ריצה על OA.

בקרב אנשים בגיל העמידה ומבוגרים יותר ללא OA בברך, שרבים מהם סובלים ממשקל עודף, פעילות בשעות הפנאי לא מגנה מפני ולא מעלה את הסיכון ל-OA של הברך. למרות שלהעמסה דינאמית יכולה להיות אפקט טרופי על הסחוס, אין אפקט מגן מדיד עם פעילות נושאת משקל מומלצת בהקשר של OA. פעילות גופנית יכולה להיות מבוצעת בבטיחות ללא דאגה, שהאנשים יפתחו OA בברך כתוצאה מכך.

במאמר מערכת נלווה נכתב כי המחקר הינו יעיל, בר תוקף ותומך בביצוע פעילות גופנית בינונית קבועה מומלצת ללא פחד, שפעילות כזו תעלה את הסיכון ל-OA בברך. מחקר בעתיד, בין אם יתוכנן להעריך את היעילות של ההתערבויות או זיהוי גורמי הסיכון להתפתחות או התקדמות המחלה, צריך לאפיין נבדקים במונחים של משתנים הרלוונטיים ל-OA בברך. בנוסף לשיפור היעילות של מחקר בנושא של OA בברך, המטרה האולטימטיבית היא ליצור עדות העוזרת לקבלת החלטות קליניות והמלצות אישיות בנוגע לבטיחות וליעילות של התערבויות שונות, כולל פעילות גופנית.

לידיעה במדסקייפ

תגובות רוצה להצטרף לדיון?

אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!

מאמרים

האם מתן דקסמתזון פומי לאחר ניתוח כריתת אדנוטונסילקטומיה בילדים מפחית כאב בהשוואה לפלצבו? ניסוי קליני אקראי

האם מתן דקסמתזון פומי לאחר ניתוח כריתת אדנוטונסילקטומיה בילדים מפחית כאב בהשוואה לפלצבו? ניסוי קליני אקראי

מקור: JAMA Otolaryngol Head Neck Surg
פרופ' יוסף אלידן
פרופ' יוסף אלידן
אין תגובות|18/09/2026

כריתת שקדים היא בין הניתוחים הכואבים ביותר בתחום אף־אוזן־גרון. לא ברור אם טיפול פומי בסטרואידים לאחר הניתוח מפחית כאב ותחלואה לאחר כריתת שקדים בילדים

התערבויות בעורק קרום המוח האמצעי (Middle Meningeal Artery) עבור כאבי ראש עמידים לטיפול: הצורך בניסוי אקראי מבוקר

התערבויות בעורק קרום המוח האמצעי (Middle Meningeal Artery) עבור כאבי ראש עמידים לטיפול: הצורך בניסוי אקראי מבוקר

מקור: Journal of NeuroInterventional Surgery
ד"ר דוד אוריון
ד"ר דוד אוריון
אין תגובות|06/09/2026

המאמר דן בגישה טיפולית חדשנית ומבטיחה לכאבי ראש כרוניים ועמידים (כגון מיגרנות קשות או כאבי ראש מקבציים), המבוצעת באמצעות צנתור זעיר־פולשני של עורק קרום המוח האמצעי (MMA)

שיקום אינטנסיבי לאחר פגיעה תת־חריפה בחוט השדרה: יותר הוא לא תמיד טוב יותר

שיקום אינטנסיבי לאחר פגיעה תת־חריפה בחוט השדרה: יותר הוא לא תמיד טוב יותר

מקור: JAMA Neurology
ד"ר דוד אוריון
ד"ר דוד אוריון
אין תגובות|24/08/2026

המאמר בוחן סוגיה מרכזית בעולם השיקום: האם הגברת עצימות הטיפול הפיזיותרפי והתעסוקתי בשלבים הראשונים שלאחר פגיעה בחוט השדרה (שלב סאב־אקוטי) מובילה לתוצאות תפקודיות טובות יותר?

האם ניתן ליטול משככי כאבים במהלך ההיריון?

האם ניתן ליטול משככי כאבים במהלך ההיריון?

מקור: Human Reproduction Open, PLOS Medicine
מערכת האתר
מערכת האתר
אין תגובות|27/05/2026

ניתוח נתוני עתק שבוצע באוניברסיטת בן־גוריון בנגב וכלל יותר מ־250,000 הריונות של מטופלות כללית מחוז דרום והמרכז הרפואי סורוקה לאורך שני עשורים, הוביל לשני מחקרים המעניקים תשובות חדשות על בטיחות השימוש באקמול ומשככי כאבים (NSAISs) במהלך ההיריון

כניסת צוות רפואי

הכניסה לאתר מותרת אך ורק לצוות הרפואי

לקבלת קוד אימות לנייד ולמייל, יש למלא את כתובת המייל ואת מספר הטלפון שלך

עדיין לא נרשמת? באפשרותך לבצע רישום כאן