מחקר חדש מצא ירידה בחוזקו של השריר הארבע-ראשי בברך מנותחת ארבע שנים לאחר ניתוח הברך, עקב הגבלה בתנועת המפרק.

לדברי החוקרים, הסיבה למגבלות התפקודיות, שחווים חולים לאחר ניתוחים להסרת המניסקוס אינה ברורה. ירידה בכוח דווחה 2-6 חודשים לאחר הניתוח, אך ההשלכות הפונקציונאליות של חולשה זאת אינן ברורות. לכן, אין כיום קונצנזוס בנוגע לחשיבות של שימור פעילות השריר לאחר הסרת מניסקוס.

מטרת המחקר הייתה להעריך את חוזקם של שרירי הירך, את המצב התפקודי, ואת התוצאה כפי שדווחה ע”י החולים,  בקרעים לא טראומטיים במניסקוס 4 שנים לאחר הניתוח, וללמוד את ההשפעה של הירידה בחוזק השריר על דיווח החולים אודות התוצאה.

קבוצת המחקר כללה 45 חולים, שעברו הסרה חלקית של המניסקוס בארתרוסקופיה 4 שנים בממוצע קודם לכן (טווח 1-6 שנים). הגיל הממוצע היה 46.7 שנים, כאשר 36% היו נשים. התוצאות העיקריות כללו כוח איזוקינטי של מיישרי ומכופפי הברך, מצב תפקודי (קפיצה על רגל אחת, הרמת רגל אחת ומבחני קפיצה מרובעת), ושאלון לדיווח עצמי (Knee Injury and Osteoarthritis Outcome Score – KOOS).

בהשוואה לרגל הלא מנותחת, חוזק מיישרי הברך התחתונים והיכולת להרים רגל אחת היו פחות טובים ברגל המנותחת. עם זאת, לא נצפה הבדל בין שתי הרגליים עבור מכופפי הברך. חולים שהיו עם שריר ארבע-ראשי חזק יותר ברגל המנותחת בהשוואה לרגל הלא-מנותחת, סבלו מכאבים פחותים יותר, והראו תפקוד ואיכות חיים טובים יותר. מבחני הרמת רגל אחת וקפיצה על רגל אחת היו מתאימים למבחני תפקוד בחולים בגיל העמידה, שעברו הסרת מניסקוס.

חוזקו של השריר הארבע-ראשי היה מופחת ברגל המנותחת בהשוואה לרגל הלא מנותחת ארבע שנים לאחר הניתוח. החולשה היחסית של השריר השפיעה משמעותית על תפקוד הברך, על הכאב ועל איכות החיים, מה שמצביע על חשיבותו של שימור התפקוד של השריר לאחר הסרת מניסקוס בחולים בגיל העמידה.

לידיעה במדסקייפ