ממחקר חדש, שפורסם במהדורת אוגוסט של Arthritis and Rheumatism, עולה כי היפראוריצמיה וגאוט קשורים באופן בלתי תלוי לסיכון ל-MI אקוטי בקרב גברים הנמצאים בסיכון גבוה למחלת עורקים קורונרית. קשר זה נשמר בחולים ללא סינדרום מטבולי, סוכרת או השמנה ובאלה המשתמשים במשתנים, באספירין או באלכוהול.
מספר מחקרים, שבדקו את הקשר בין גאוט ו-MI אקוטי הניבו תוצאות לא חד משמעיות. לכן החוקרים ערכו מחקר, שניתח מידע, שהגיע ממחקר פרוספקטיבי גדול.
החוקרים בדקו את הקשר בין גאוט והיפראוריצמיה בהתבסס על מידע ממחקר Multiple Risk Factor Intervention. במחקר השתתפו גברים, שהיה סבור שהם נמצאים בסיכון גבוה לאירועים קורונרים בהתבסס על מצב העישון שלהם, על היפרליפידמיה ועל יתר לחץ דם.
היפראוריצמיה הוגדרה כריכוז של חומצה אורית בסרום של 7.0 mg/dL ומעלה, ערך זה היה מעל גבול המסיסות של חומצה אורית. האבחון של גאוט כלל כאב מפרקי, נפיחות וחום, שנמשך עד לשבועיים, שאחריו הייתה רמיסיה מלאה של הסימפטומים.
במחקר השתתפו 12,866 גברים (גיל ממוצע של 46). במשך מעקב של 6.5 שנים, 1108 נבדקים חוו MI אקוטי.
בנקודת ההתחלה השכיחות של גאוט ושל היפראוריצמיה היתה 8.7% ו-41.5%. הריכוז של חומצה אורית בסרום בנקודת ההתחלה היה גבוה יותר בגברים עם גאוט בהשוואה לגברים ללא גאוט (8.0 לעומת 6.7 mg/dL, p < 0.001). גאוט לא היה קשור לרמות כולסטרול, לשימוש באספירין, להיסטוריה משפחתית של MI או לשכיחות המצטברת של סוכרת.
השיעור הכולל של MI אקוטים לא השתנה בהתאם להיפראוריצמיה, אך גאוט הראה קשר קטן ל-MI (10.5% מול 8.43%, p = 0.018).
במודל רגרסיה לוגיסטי רב משתנים החוקרים תקננו את תוצאות המחקר עבור דמוגרפיה, אורח חיים, תוצאות של בדיקה קלינית, שימוש באספירין, שימוש במשתנים, צריכת אלכוהול ועוד ערפלנים פוטנציאלים, כשהתוצאות דווחו כ-OR (odds ratios).
במודל זה שכיחות MI אקוטי הייתה גדולה יותר בנבדקים עם היפראוריצמיה (OR=1.11, p < 0.001) ובנבדקים עם גאוט (OR= 1.26, p < 0.001).
לסיכום, החוקרים ציינו כי למרות שהאמפליטודה האבסולוטית של הסיכון הקשור לגאוט לא הייתה גבוהה, ה-OR הקשור לגאוט היה השלישי בגודלו בקרב משתנים קטגוריאליים, לאחר עישון והיסטוריה משפחתית של MI.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!