תוצאותיו של מחקר חדש מעידות כי מינון נמוך של prednisone מגדיל את הסיכון לדלקת ריאות בחולים הסובלים מדלקת מפרקים שגרונית (RA). פרט ל-leflunomide לא נמצא קשר בין הגברת הסיכון לבין תרופות אנטי-ראומטיות אחרות המשנות את מהלך המחלה (DMARDs) או תרופות אחרות.

החוקרים מציעים כי מתן מינון נמוך של prednisone עלול להיות לא בטיחותי, שכן דלקת ריאות הינה אחד הגורמים העיקריים לתמותה בקרב חולי RA. למרות השימוש השכיח ב-prednisone בקרב חולים אלה, לא מצויים מחקרים שבחנו את השפעתה על הסיכון ללקות בדלקת ריאות.

החוקרים בדקו 16,788 חולי RA, שגילם הממוצע עמד על 62 שנים, שהשתתפו במחקר ה- National Data Bank for Rheumatic Diseases longitudinal study. הנבדקים מילאו שאלונים מוקדם בשנת 2001 ולאחר מכן כל 6 חודשים לאורך תקופה בת 3.5 שנים.

החוקרים מצאו כי הטיפולים השכיחים ביותר היו methotrexate (ב-54.5%), prednisone (ב-38.1%), infliximab (ב-36.9%), hydroxychloroquine (ב-17.7%), ו-etanercept (ב-12.8%).

749 מקרים של אשפוז בשל דלקת ריאות התרחשו בקרב 644 מהחולים. משתנים שנקשרו לסיכון ללקות בדלקת ריאות היו גיל החולים, מצב העישון, היסטוריה של MI או מחלת ריאות, עליה במשך ה-RA, מספר ה-DMARDs או התרופות הביולוגיות המצויות בשימוש, והמצב התפקודי שנקבע על-פי דרוג בשאלון ה-Health Assessment Questionnaire.

לאחר התאמה לגורמים אלה, נקשר ה-prednisone לעליה בשיעור של 70% בסיכון ללקות בדלקת ריאות (ערך p < 0.001). נמצא קשר מנה-תגובה, באופן שבו מינון שגדול מ-10-5 מ”ג ליום נקשר לערך HR של 2.1, ומינון גדול מ-10 מ”ג ליום נקשר לערך HR של 2.3 (ערך p < 0.001 עבור כל המינונים). leflunomide, מעכב סינתזת פירימידינים שחוסם התפשטות של תאי T, העלה את הסיכון ב-30% (ערך p = 0.036).

לא נמצא סיכון מובהק סטטיסטית שנקשר לתרופות מסוג אנטי-TNF-אלפא, infliximab, adalimumab ו-etanercept או ל-methotrexate, hydroxychloroquine או sulfasalazine.

החוקרים מסכמים כי השימוש ב-prednisone שכיח בקרב חולי RA ולכן מהווה סיכון בריאותי פוטנציאלי חשוב. אולם, הם מציינים כי הממצאים אינם מתייחסים לנושא של תועלת נטו, ולכן הפסקת נטילת הטיפול ב-prednisone עלול לגרור, במידה שווה, תוצאות שליליות שאינן רצויות.

לידיעה במדסקייפ

Arthritis Rheum 2006;54:628-634.

<!–

–>