תוצאותיו של מחקר פרוספקטיבי, אקראי, מבוקר וסמוי מעידות כי הוספת מתן intrathecal של מורפין למתן אינפוזית remifentanil מסייעת בהפחתת הכאב לאחר ניתוח מעקפים כלילי מסוג off-pump.
מטרת המחקר היתה לבחון את שילוב מתן intrathecal של מורפין עם אינפוזית remifentanil עם isoflurane בניתוח מעקפים כלילי מסוג off-pump, עם דגש על אלחוש לאחר הניתוח ועל fast-tracking.
במחקר השתתפו 46 חולים שעברו ניתוח מעקפים כלילי מסוג off-pump על-פי בחירתם. החולים חולקו באקראי לקבלת אינפוזית remifentanil בלבד (קבוצת הביקורת שמנתה 23 נבדקים), או לקבלת אינפוזית remifentanil יחד עם מתן intrathecal של מורפין במינון של 10mug/kg (קבוצת ה-ITM שמנתה 23 נבדקים).
השריית ההרדמה והשמירה עליה נמצאו דומות בשתי הקבוצות. מינוני הטיפול היו אינפוזית remifentanil (במינון של 0.25-1mug/kg/min) ו-isoflurane בריכוז של 0.5%-1.5%, תוך התאמה בהתאם למצב ההמודינמי. לאחר הסרת הצינור, ניתן אלחוש תוך-ורידי תחת בקרה של החולה (בולוס של 1 מ”ג ו-lockout של 5 דקות).
החולים נבדקו באמצעות דירוגי ה-Wilson sedation, באמצעות דרוגים בסקאלת כאב אנלוגית ויזואלית (של 0-100 מ”מ) בעת המנוחה ובמהלך שיעול, ועל-פי צריכת המורפין המצטברת במהלך 1, 2, 4, 8, 12, 24 ו-48 שעות. הבודקים לא ידעו את סוג הטיפול שקיבלו החולים השונים. בנוסף תועדו פרמטרים של החלמה מההרדמה והופעת סיבוכים הקשורים לאופיאואידים, להרדמה בחוט השדרה, וללב.
החוקרים מדווחים כי לא הופיעו הבדלים בממצאים שהתקבלו בשתי הקבוצות מבחינת מצב המודינמי תוך כדי הניתוח או מבחינת ההתאוששות מההרדמה. דירוגי הכאב וצריכת המורפין היו נמוכים באופן מובהק סטטיסטית בקבוצת ה-ITM בכל נקודות הזמן לאחר הוצאת הצינור (p = 0.0001-0.05). תדירות הופעת סיבוכים הקשורים לאופיאואידים וסיבוכים בלב היתה דומה בשתי הקבוצות. באף אחד מהחולים לא הופיעה central neuroaxial hematoma או התפתח post-spinal tap headache.
החוקרים מסיקים כי במסגרת רפואית זו, מספק ה-ITM בשילוב עם אינפוזית remifentanil אלחוש טוב יותר לאחר הניתוח, בהשוואה לאינפוזית remifentanil בלבד, ואיננו משפיע על ה-fast-tracking.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!