על-פי תוצאותיו של מחקר אקראי שפורסם לאחרונה, mycophenolate mofetil יעיל יותר מ-cyclophosphamide בהשריית נסיגת דלקת כליות בחולי זאבת. העורכים ממליצים כי במהלך ההמתנה למחקרי המשך, יש להמשיך להשתמש ב-cyclophosphamide ובסטרואידים בטיפול בדלקת כליות מתקדמת בחולי זאבת, אך ניתן להשתמש ב-mycophenolate במקרים של דלקת כליות מדרגת חומרה מתונה עד בינונית.
החוקרים כותבים כי mycophenolate mofetil , תרופה מדכאת חיסון שאושרה לשימוש במניעת דחית שתלים, משמשת בחולי זאבת הסובלים מדלקת כליות שאינה מגיבה ל-cyclophosphamide ובחולים שאינם יכולים לסבול את השימוש ב-cyclophosphamide. הם מוסיפים כי מכיוון שכמה מחקרים פרוספקטיבים מבוקרים קטנים מעידים כי mycophenolate mofetil יעילה בטיפול בדלקת כליות בחולי זאבת, ישנו צורך בביצוע מחקרים גדולים יותר.
במחקר מסוג open-label זה, שנמשך 24 שבועות, השווה מתן mycophenolate דרך הפה למתן חד-חודשי של cyclophosphamide דרך הוריד כטיפול בדלקת כליות פעילה בחולי זאבת בקרב 140 חולים. mycophenolate ניתן במינון התחלתי של 1,000 מ”ג ליום, שהועלה למינון של 3,000 מ”ג ליום, ו-cyclophosphamide ניתן במינון התחלתי של 0.5 ג’ למטר מרובע של משקל גוף, שהועלה ל-1.0 ג’ למטר מרובע.
כעבור 12 שבועות, חולים שלא הופיעה בהם תגובה מוקדמת הורשו לעבור לקבלת הטיפול השני. פרוטוקול המחקר מפרט את הטיפולים הנוספים והשימוש בקורטיקו-סטרואידים ואת אופן שינוי המינון בחולים. מדד התוצאה הראשוני היה הופעת נסיגה מלאה בתוך 24 שבועות, שהוגדרה כנורמליזציה של מדדים כלייתיים בלתי-תקינים ושמירה על מדדים התחלתיים תקינים, ומדד התוצאה המשני היה הופעת נסיגה חלקית בתוך 24 שבועות.
כעבור 12 שבועות, הופיעו תגובות מוקדמות משביעות רצון בקרב 56 (79%) מתוך 71 החולים בקבוצת ה-mycophenolate וב-42 (61%) מתוך 69 חולים בקבוצת ה-cyclophosphamide. באנליזת ה-intent-to-treat (ה-ITT) נמצא כי ב-16 (22.5%) מתוך 71 החולים בקבוצת ה-mycophenolate וב-4 (5.8%) מתוך 69 החולים בקבוצת ה-cyclophosphamide התקבלה נסיגה מלאה (הבדל אבסולוטי של 16.7 נקודות אחוזיות; עם 95%CI, 5.6-27.9 נקודות אחוזיות; ערך P =.005). הבדל אבסולוטי זה מתאים לקריטריונים שהוגדרו ומעיד כי מתן mycophenolate עדיף על פני cyclophosphamide.
נסיגה חלקית התרחשה ב-21 (29.6%) מתוך 71 החולים בקבוצת ה-mycophenolate וב-17 (24.6%) מתוך 69 החולים בקבוצת ה-cyclophosphamide (ערך P = .51). שלושה חולים בקבוצת ה-cyclophosphamide נפטרו, שניים מהם נפטרו במהלך נטילת התרופה בהתאם לפרוטוקול המחקר. בקרב חולים שקיבלו mycophenolate התרחשו פחות מקרים של זיהומים חמורים ואישפוזים, אך יותר מקרים של שלשולים.
מגבלות המחקר כוללות העדר סמיות, הטיה אפשרית בגיוס החולים ובניתוח התוצאות, מבנה crossover מוקדם שעלול היה להוביל ליעד מוקדם של כשלון הטיפול, משך מחקר קצר, והגבלת הטיפולים שניתנו.
החוקרים כותבים כי במחקר זה נמצא כי mycophenolate mofetil יעילה יותר ממתן תוך-ורידי של cyclophosphamide בהשריית נסיגה של דלקת כליות בחולי זאבת ופרופיל הבטיחות שלה מוצלח יותר. הם מציינים כי נושאים שלא נבדקו כוללים את קביעת שיעור ההתפרצויות בעת מתן mycophenolate mofetil, בהשוואה למתן ה-cyclophosphamide, ואת קביעת המינון המתאים ומשך ההתמדה בטיפול ב-mycophenolate mofetil בחולים.
במאמר מערכת מצורף מצויין כי מדובר במחקר המעלה תרומה חשובה להבנת הטיפול בחולים. עוד נכתב כי mycophenolate mofetil עדיין לא נבדק במידה מספקת בחולים הסובלים מדלקת כליות מתקדמת במהירות ומכשל כלייתי אקוטי, ולכן על החולים הקשים ביותר לקבל טיפול באמצעותcyclophosphamide וקורטיקו-סטרואידים, ובחולים הסובלים מדלקת כליות מדרגת חומרה מתונה עד בינונית שתפקוד הכליות שלהם תקין, שבהם קיימת דאגה לשמירה על הפוריות, ניתן להתחיל טיפול באמצעות mycophenolate mofetil. הכותב מסכם כי בחולים שמצבם בין שני המצבים שתוארו, כמו אלה הסובלים מהישנות של דלקת כליות ומאי-ספיקת כליות מדרגת חומרה בינונית, ישנו צורך בביצוע מחקרים ארוכי-טווח בכדי לקבוע הנחיות לבחירת הטיפול.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!