מחקר שפורסם ב-The Archives of Internal Medicine בדק הקשר בין השימוש ב-NSAIDs לעלייה בסיכון לאצירת שתן חריפה.
המחקר כלל גברים בגיל 45 ומעלה עם אבחנה של אצירת שתן. לכל מקרה הותאמו 10 נבדקי ביקורת תואמים.
זוהו 536 מקרי אצירת שתן עם 5,348 נבדקי ביקורת ממאגר של 72,114 גברים. סקירת המקרים ע”י הרופאים היתה סמויה לחשיפה לתרופות. חשיפה ל-OTC NSAIDs לא נכללה. מידע לגבי גורמי סיכון שונים לאצירת שתן הגיע מתיקי הנבדקים – כולל שימוש נוכחי בתרופות נוספות הידועות כגורמות לאצירת שתן (אנטיכולינרגי, אנלגסיה ברקוטית, בנזודיאזפינים) היסטוריה של זיהום בדרכי השתן 30 יום לפני כן, ומצבים רפואיים אחרים כמו נפרוליאזיס, עצירות, סרטן ערמונית ושבץ.
יחסי סיכון מותאמים היו 2.02 (95% רווח בר סמך, 1.23-3.31) למשתמשי NSAIDs בהשוואה לאלו שלא השתמשו. שימוש קודם ב-NSAIDs לא היה קשור לעלייה בסיכון לאצירת שתן. הסיכון הגבוה ביותר לאצירת שתן (3.3; 1.2-9.2) נצפה באלו שהחלו לאחרונה להשתמש ב-NSAIDs. הסיכון לא היה קשור ליניארית למינון – היתה עלייה דומה בסיכון באלו שלקחו את המינון המומלץ ואלו שלקחו מינון גבוה יותר (יחסי סיכון 2.6 לעומת 2.55). לא נמצא קשר בין שימוש נוכחי במינון נמוך של NSAIDs לאצירת שתן.
על פי החוקרים, זהו המחקר האפידמיולוגי הראשון המדווח על קשר כזה, עם זאת, האפשרות לקשר בין NSAIDs לאצירת שתן הועלתה לאחר דיווח שפורסם בספטמבר 2002. השפעת עיכוב COX-2 בשלפוחית השתן מובילה ליצירת פרוסטגלנדין וכיווץ שלפוחית לקוי, הגורם לאצירת שתן בסופו של דבר. החוקרים ציינו כי למרות שהסיכון בשימוש במעכבים סלקטיבים היה מעט גבוה יותר לעומת מעכבים לא סלקטיבים, ההבדל לא היה משמעותי סטטיסטית.
במאמר מערכת צויין כי על הראומטולוגים להיות מודעים לממצאים אלו, למרות שנראה כי מבחינה קלינית זו אינה בעיה גדולה. יש לידע את החולים על אפשרות לאצירת שתן עם שימוש ב-NSAIDs כולל COX-2, בנוסף לבעיות הכיליה הידועות ואצירת נוזלים הקשורה לשימוש זה.
יש להיות מודעים לתופעות החוואי האפשריות של NSAIDs. כמובן, הסיכון עם לאנלגסיות (נרקוטיות) אחרות עלול להיות גבוה יותר, כך שבבחירת טיפול לכאב האפשרויות מוגבלות למדי.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!