תוצאות של סקירה סיסטמטית מצביעות על כך שטיפול מונותרפי עם דיהידרוגוטומין (העשוי מארגוט) אינו יעיל למיגרנות חמורות. עם זאת, שילוב של הטיפול בדיהידרוגוטומין עם תרופות אנטיאמטיות גורם לשיפור באפקטיביות.
החוקרים בראשותו של ד”ר בריין רואו מאונ’ אלברטה באדמונטון בחנו את האפקטיביות של דיהידרוגוטומין פרטנרלי (שלא דרך המעיים) בהפחתת כאב, בחילה ואפיזודות חוזרות של מיגרנות חמורות.
החוקרים איתרו מחקרים אקראיים ומבוקרים אשר השוו דיהידרוגוטומין (לבד או יחד עם טיפול אנטיאמטי) מול פלצבו, או טיפולים מקובלים אחרים למיגרנות.
המימצאים פורסמו במהדורת אפריל של Annals of Emergency Medicine .
11 מחקרים עמדו בהגדרות ההכללה ונעשה בהם שמוש לצורך המטה-אנליזה. שלושה מחקרים כללו 423 מטופלים מבוגרים שבהם הייתה השוואה של דיהידרוגוטומין כטיפול יחיד ל-sumatriptan (אימיטרקס) ו- phenothiazines . תוצאות מחקרים אלה הדגימו כי לא היתה תועלת משמעותית לטיפול ב-דיהידרוגוטומין.
כמו כן, מטופלים בדיהידרוגוטומין חוו בחילות בשיעור של פי 4 מאשר הטיפולים האחרים.
תוצאות כלל המחקרים הדגימו ששילוב של דיהידרוגוטומין עם תרופות אנטיאמטיות היה יעיל או יעיל יותר מאשר טיפול בתרופות meperidine, valproate, ketorolac בכל סוגי הכאבים, בחילות ותוצאות של אפיזודות חוזרות של מיגרנות.
החוקרים מסכמים כי למרות שנראה ששילוב של דיהידרוגוטומין יחד עם תרופות אנטיאמטיות נראה כיעיל, התוספת השולית לאפקטיביות עדיין זקוקה לבירור. ד”ר רואו מציין גם ש-Metoclopramide (פרמין) אשר היה הטיפול האנטיאמטי הנפוץ ביותר ידוע כבעל יכולת להקל מיגרנות גם בטיפול יחידני.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!