לאחר שדיווחנו לפני מס’ ימים כי ה-Arch Intern Med פירסם מאמר שבו נמצא כי רופקוקסיב (ויוקס) אך לא סלקוקסיב (סלקוקס, סלברה) או נפרוקסן גורמים לעלייה בלחץ הדם, מפרסם כעת גם הלנצט מחקר הבוחן את השפעת התרופות הללו על הסיכון לפתח מחלת לב כלילית רצינית ואוטם שריר הלב.

ע”פ המימיצאים העולים מן המחקר, גם במחקר זה רופקוקסיב נמצא כמעלה את הסיכון למחלת לב כלילית רצינית, לעומת סלקוקסיב. עוד נמצא שהנפרוקסן, שלא כפי שנטען בזמנו ע”י מרק, יצרנית הרופקוקסיב (ויוקס), אינו מוריד את הסיכון למחלת לב.

הרקע למחקר הוא הדעות החלוקות לגבי השאלה אם שימוש במינון גבוה ברופקוקסיב מעלה את הסיכון למחלת לב, או שמא הנפרוקסן מוריד את הסיכון למחלת לב כלילית. החוקרים החליטו להעריך את הסיכון היחסי של רופקוקסיב בהשוואה לסלקוקסיב, תכשיר נוסף ממשפחת מעכבי ה-COX-2 , ונפרוקסן מקבוצת ה-NSAID, בהיותן שתי החלופות הקרובות והנפוצות ביותר לשימוש ברופקוקסיב.

החוקרים עשו שימוש במידע מתוך ה-Kaiser Permanente אשר בקליפורניה כדי ליצור קוהורט של מטופלים בגילאים 18-84 המטופלים ב-NSAID בין 1/199 לבין 31/12/01 אשר היוו קבוצת ביקורת מקרה.

מקרים של מחלות לב כליליות רציניות, אוטם חריף של שריר הלב, ומוות קרדיאלי פתאומי נותחו לפי גורמי סיכון שכללו גיל, מין, איזור שייכות לתכנית בריאות.

חשיפה נוכחית למעכבי COX-2 ול-NSAIDs הושוותה עם חשיפה רחוקה מ-NSAIDS, וכן בוצעה השוואה בין שימוש ברופקוקסיב לסלקוקסיב.

המימצאים כללו כ-2.3 מיליון שנות אדם במעקב, מהם נמצאו 8,143 מקרים של מחלת לב כלילית רצינית, שמהן 2,210 היו קטלניים והסתיימו במוות.

יחס הסיכון לאחר התאמה רב משתנית, בהשוואה למשתמשי הסלקוקסיב היו: לרופקוקוסיב 1.59 ומובהק סטטיסטי, לרופקוקסיב 25 מ”ג ליום או פחות – 1.47 ומובהקות מוגבלת, לרופקוקסיב מעל 25 מ”ג ליום יחס סיכון יחסי של 3.58 ומובהקות סטטיסטית. לגבי נפרוקסן בהשוואה לשימוש מרוחק אל NSAID יחס הסיכון היה 1.14 .

החוקרים מסכמים כי שימוש ברופקוקסיב העלה את הסיכון להתפתחות מחלת לב כלילית רצינית בהשוואה לטיפול בסלקוקסיב, ומאידך, השימוש בנפרוקסן לא נמצא כקשור להורדת הסיכון של התפתחות מחלת לב כלילית רצינית.

Lancet, Volume 365, Number 9457     .