ביצוע תכנית שיקום לאורך 6 חודשים מחוץ לבתי חולים, כולל תרגילי התנגדות, בקרב קשישים לאחר שבר ירך עשוי לשפר תפקוד ואיכות חיים של קשישים לאחר שבר.

כך מדווח ה-JAMA במחקר המוצג החודש. הרקע לעריכת המחקר הוא העובדה שלמרות קיומן של תכניות שיקום לאחר שבר ירך בקרב קשישים, עדיין מטופלים רבים אינם מצליחים לחזור לרמת התפקוד שלהם לפני השבר.

מטרת המחקר הייתה לבחון אם תכנית שיקום נרחבת אשר כוללת גם תרגילים מתקדמים של התנגדות משפרת את התפקוד הפיסי ומפחיתה נכות, וזאת בהשוואה לביצוע תרגילים בבית בתדירות נמוכה.

החוקרים עקבו אחר 90 גברים ונשים מעל גיל 65 לאחר שבר בירך בין אוגוסט 1998 למאי 2003 , אשר עברו ניתוח מתקן בעצם הירך עד 16 שבועות ממועד תחילת המחקר, ואשר השלימו פיזיותרפיה סטנדרטית.

המשתתפים חולקו אקראית לשתי קבוצות: אחת שבה בוצעה תכנית שיקום בפיקוח-קבוצת ההתערבות , ןוהשנייה לה הומלץ לבצע תרגילים בבית, כקבוצת ביקורת.

הפרמטרים העיקריים שנמדדו היו סה”כ נקודות לפי סולם ( Physical Performance Test (PPT, סטטוס תפקודי לפי שאלון ( Functional Status Questionnaire  ( FSQ וכן מדידת פעילות יום יומית.

פרמטרים משניים כללו מדידת כוח שריר, יכולת הליכה, שיווי משקל, איכות חיים ויציבות גוף במהלך 3 ו-6 חודשי מעקב.

תוצאות המחקר הראו שתוצאות ה-PPT וה-FSQ היו טובות יותר בקבוצת ההתערבות באופן משמעותי ומובהק סטטיסטי. הניקוד של ה-PPT בקבוצת ההתערבות עלה ב-6.5 נק’ לעומת 2.5 בלבד בקבוצת הביקורת.

השינוי במונחי סטיית תקן במדד ה-FSQ בקבוצת ההתערבות עלה ב-5.2 סטיות תקן לעומת 2.9 בלבד בקבוצת הביקורת. גם במדדים המשניים שכללו מהירות הליכה, יציבות ובריאות כללית היה יתרון לקבוצת ההתערבות. לא נמצא יתרון במדדי BMD או מסה ללא שומן.

החוקרים מסכמים אם כן, שטיפול שיקומי אינטנסיבי הכולל גם תרגילי התנגדות/כח, למשך 6 חודשים עשוי לסייע לקשישים לאחר שבר בעצם הירך לשפר את התפקוד הפיסי שלהם, ולהפחית נכות וחוסר תפקוד, וזאת בהשוואה להמלצה לביצוע תרגילים בבית בלבד.

JAMA. 2004;292:837-846.