התוצאות של ניתוח מקרה שבחן אירועים קרדיווסקולרים ומוחיים הקשורים לשימוש בגלוקוקרוטיקוידים המתפרסם החודש ב-Heart מצביעות על סיכון יחסי של 1.25 למטופלים אשר אי פעם עשו שימוש בקבוצת תרופות זו .
בניתוח זה בוצעה ניתוח מידע של אוכלוסייה אשר אופיינה בגיל מעל 50 ואשר קיבלה לפחות מירשם אחד של תרופה מקבוצה הגלוקוקרוטיקוידים. מתוך קבוצה זו אותרו נתונים על למעלה מ-50,000 מטופלים עם היסטוריה של אירוע לב איסכמי, שבץ איסכמי או TIA . על בסיס מידע זה בוצע חישוב סיכון יחסי של שימוש בקורטיקוסטרואידים בהשוואה לקבוצת ביקורת דומה של מטופלים שלא השתמשו בקורטיקוסטרואידים.
עוד נמצא ששימוש נוכחי היה קשור ליחס סיכון גבוה במיוחד של 2.66 לאי ספיקת לב ושל 1.2 ל- IHD .
רמות הסיכון היו קשורות גם לקיומן של מחלות נוספות ברקע: הסיכון היחסי לאי ספיקת לב היה משמעותי בכל הקבוצות שעשו שימוש בקורטיקוסטרואידים, אך בלט במיוחד בקבוצה שסבלה גם מ-COPD .
עם זאת הסיכון היחסי למחלת לב איסכמית כתוצאה משימוש בגלוקוקוריטקודים לא היה גבוה יותר בקרב מטופלים שלא סבלו מדלקת פרקים שגרונית או מחלת ריאות.
המחברים מסכמים: גלוקוקריטיקואידם אורליים מהווים גורם סיכון לאי ספיקת לב.
עם זאת מסתייגים הכותבים ומציינים שמימצא זה מתבסס על מידע התבוננותי בלבד, ורק מחקר התערבותי רנדומלי ומבוקר של שימוש בקורטיקוסטרואידים בהשוואה לתרופות מקבילות יכול להציג את ההבדל בסיכון הקרדיווסקולרי בין קבוצות התרופות השונות.
במאמר מערכת ב-Heart מציינים העורכים שלמרות שתוצאות המחקר מעוררות מחשבות ומעלות היפותזיות אפשריות הרומזות על כך ששימוש בגלוקוקורטיקואידים מהווה גורם סיכון לאי ספיקת לב, אין עדיין מקום לבצע שינוי בהנחיות ובפרקטיקה הקלינית.
Heart 2004;90:859-865,829-830. (אבסטרקט)
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!