מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Clinical Endocrinology עולה כי סיכון גנטי מוגבר למחלת גרייבס והיפרתירואידיזם אינו מעלה את הסיכון לצפיפות עצם נמוכה ואינו מלווה בסיכון מוגבר לשברים.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי פעילות-יתר של בלוטת התריס שאינה מטופלת מלווה בספיגת עצם מואצת, צפיפות עצם נמוכה וסיכון מוגבר לשברים. כעת הם ביקשו להשלים ניתוח MR (Mendelian Randomization) במטרה לבחון את הקשר הסיבתי בין מצבי פעילות-יתר של בלוטת התריס ובין צפיפות העצם ושברים.
החוקרים התבססו על נתוני UK Biobank אודות 473,818 משתתפים (54% נשים, גיל חציוני של 58 שנים). תוצאי המחקר כללו את צפיפות העצם בעקב, כפי שנקבע לפי בדיקת אולטרה-סאונד כמותית של העקב ודיווח עצמי על שברים. מדד סיכון גנטי בוצע על-סמך 19 שינויי SNP (Single Nucleotide Polymorphism) למחלת גרייבס, 9 פולימורפיזמים להיפרתירואידיזם ו-11 לתירואידיטיס אוטואימונית.
מניתוח הנתונים על-בסיס מדד הסיכון הגנטי עלה כי אין קשר בין הסיכון הגנטי למחלת גרייבס, תירואידיטיס אוטואימונית והיפרתירואידיזם ובין מדדי צפיפות העצם לפי בדיקת אולטרה-סאונד בעקב. הסיכון הגנטי למצבים אלו של פעילות-יתר של בלוטת התריס לא לווה בסיכון מוגבר לשברים.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר אינם תומכים בהשלמת בדיקות סקר באופן שגרתי לאוסטיאופורוזיס לאחר טיפול דפיניטיבי במצבי היפרתירואידיזם.
Clin Endocrinol. 2021;94(1):119-127.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!