סיבולת לב-ריאה ירודה, כפי שנקבע לפי צריכת חמצן מקסימאלית (Peak VO2), מנבאת תמותה באופן מדויק יותר מהערכה קלינית של סיבולת לב-ריאה, ממצאים התומכים בשימוש נרחב יותר במדידת צריכת חמצן מקסימאלית כמדד פרוגנוסטי במבוגרים בריאים, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת Journal of the American College of Cardiology.
מדגם המחקר כלל 1,181 נשים ו-2,326 גברים (גיל ממוצע, 43 שנים), אשר לא סבלו ממחלה קרדיווסקולארית או ממאירות בתחיל המחקר. כל המשתתפים השלימו הערכה מקיפה של המצב הרפואי, כולל מבחן מאמץ לב-ריאה, בין 1968-2016 והיו במעקב להערכת תמותה לאורך תקופה ממוצעת של 24.2 שנים.
מניתוח הנתונים עלה כי שיעורי התמותה מכל-סיבה ירדו ב-3.3% לכל עליה של 1 מ”ל/ק”ג/דקה בצריכת חמצן מקסימאלית, או עליה של 11.6% לכל MET (Metabolic Equivalent). שיעורי התמותה הקרדיווסקולארית המקבילים ירדו ב-4.6% לכל עליה של 1 מ”ל/ק”ג/דקה (16.1% לכל MET) ותמותה עקב ממאירות ירדה ב-4.0% לכל עליה של 1 מ”ל/ק”ג/דקה (עליה של 14% לכל MET).
החוקרים מדווחים כי כאשר בחנו את הנתונים לפי מגדר, הם זיהו קשר דומה עם תמותה מכל-סיבה הן בגברים והן בנשים בשלישון התחתון לעומת העליון של כושר גופני, אך כושר גופני ניבא טוב יותר תמותה קרדיווסקולארית בגברים ותמותה עקב ממאירות בנשים.
ממצאי המחקר תומכים בהערכת סיבולת לב-ריאה כסימן חיוני חשוב ולהעריך באופן נרחב יותר את הסיבולת לב-ריאה. הערכה מעבדתית של צריכת חמצן מקסימאלית במעבדה עשויה לספק מידע חשוב נוסף, דוגמת סף אוורור, כוח אוורור במאמץ וכוח סירקולטורי, ובדיקה זו עשויה לשפר את המרשם לביצוע פעילות גופנית.
J Am Card Cardiol. October 29, 2018
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!