מאת ד”ר אלינור מוסרי בריסקין
לדיאטות שונות ופעילות גופנית יש השפעה שונה על פיזור רקמות השומן בגוף, ללא קשר לירידה הכמותית במשקל. כך על פי מחקר ישראלי חדש מאוניברסיטת בן גוריון אשר פורסם בחודש נובמבר ב Circulation.
מחקר RCT זה ארך 18 חודשים, ובו השתתפו 278 מבוגרים בעלי אורח חיים יושבני, עם השמנה בטנית (75%) או דיסליפידמיה. כל המשתתפים עבדו במקום עבודה זהה, ובמהלך היום קיבלו ארוחת צהרים מבוקרת בהתאם לצורכי המחקר. המשתתפים הוקצו באופן אקראי לארבע קבוצות: קבוצה אחת אימצה דיאטה איזו-קלורית דלת שומן (iso-caloric low-fat, בקצרה LF), קבוצה שניה אימצה דיאטה ים תיכונית דלת פחמימות (Mediterranean/Low Carbohydrate, או בקצרה MED/LC) +28 גרם של אגוזים ביום. שתי הקבוצות הנוספות אימצו דיאטות זהות לשתי הקבוצות הנ”ל, אך לדיאטה גם התווספה פעילות גופנית בעצימות בינונית (80% אירובית ובהשגחת מאמן גופני, (Physical Activity, PA).
התוצאים העיקריים שנבדקו היו פיזור השומן בגוף, וספציפית visceral adipose tissue (VAT). כמו כן בוצע מעקב אחר ההשתנות של פיזור רקמות שומן שונות: deep/superficial subcutaneous (D/SSAT), שומן כבדי, פריקרדיאלי, שריר, לבלב, ו renal-sinus, וזאת על ידי בדיקת MRI אותה עבר כל אחד מהמשתתפים.
מתוך 278 המשתתפים (גיל ממוצע 48, 89% גברים, BMI ממוצע 30.8kg/m2), 86% סיימו את המחקר, עם דבקות טובה בפרוטוקול. קבוצת ה LF אכן הפחיתה את צריכת השומן (-21.0% לעומת -11.5% בקבוצת ה MED/LC, p<0.001), וקבוצת ה MED/LC אכן הפחיתה משמעתית את צריכת הפחמימות (-39.5% לעומת -21.3% בקבוצת ה LF, p<0.001). הקבוצות שביצעו פעילות גופנית (PA+) הגבירו באופן משמעותי את metabolic-equivalents (METs/week) לעומת הקבוצות אשר לא ביצעו פעילות גופנית (PA-), (19.0 לעומת 2.1, p=0.009). הירידה במשקל לא נבדלה משמעותית בין הקבוצות, אך בקבוצות שביצעו פעילות גופנית היתה ירידה בהיקף המותניים, עם ההשפעה הגדולה ביותר בקבוצה MED/LC,PA+ (דיאטה ים תיכונית עם פעילות גופנית), (p<0.05). הירידה בפיזור השומן הויסצרלי הבטני (VAT, -22%), הכבדי (intra-hepatic, -29%) והפריקרדיאלי (intra-pericardial, -11%) היתה גדולה יותר מאשר הירידה בפיזור השרירי (femur intermascular fat) והפיזור הלבלבי (pancreatic) (1-2%).
ללא קשר לירידה במשקל, פעילות גופנית היתה קשורה בירידה גדולה יותר של VAT (ממוצע הירידה -6.67cm2, CI -14.8- (-0.45)) לעומת הקבוצות שלא ביצעו פעילות גופנית. דיאטת ה MED/LC היתה עליונה על דיאטת LF מבחינת ירידה בפיזור השומן הכבדי, הפריקרדיאלי והלבלבי (p<0.05 לכולם). מאגרי השומן התוך שריריים וב renal-sinus לא היו שונים באופן משמעותי בקבוצות השונות, אך כן הושפעו דוקא מירידה כמותית במשקל.
במודל רב משתנים אשר הותאם לירידה במשקל, הירידה ב VAT או בשומן הכבדי היו קשורים באופן עצמאי בשיפור פרופיל השומנים. איבוד רקמת שומן עמוקה (deep-SAT) היה קשור בשיפור הרגישות לאינסולין, ואיבוד רקמת שומן שטחית (superficial-SAT) היה קשור בירידה בהורמון הלפטין.
מסקנת החוקרים היתה כי ההשפעות המשמעותיות שיש לשינוי אורחות חיים על פיזור מאגרי השומן הפנימיים אינם תמיד משתקפים בירידה במשקל. דיאטת MED/LC מביאה לירידה במאגרי השומן האקטופים (שומן בטני ויסצרלי, פריקרדיאלי, כבדי), ולפעילות גופנית יש השפעה עצמאית על איבוד שומן בטני ויסצרלי. לפיזור השומנים השונה יש השפעה שונה על מרקרים קרדיומטבולים, כאשר ידוע שלשומן ויסצרלי הקשר החזק ביותר למחלות קרדיומטבוליות.
פרופ’ איריס שי, חוקרת תזונה ומחלות כרוניות באוניברסיטת בן גוריון ואחראית המחקר, אמרה בראיון לעיתון “הארץ” כי קיימות דיאטות רבות אשר יכולות להוביל לירידה במשקל, אך במחקר זה נמצא כי דיאטה ים תיכונית דלת פחמימות בשילוב עם פעילות גופנית היא היעילה ביותר להפחתת הצטברות שומן פנימי. פרופ’ אילן שלף, נוירו-רדיולוג ומנהל מכון הדימות בסורוקה ואשר השתתף במחקר, מציין בראיון זה כי התוצאות מעודדות מחקרים משולבים נוספים אשר יסייעו בהתאמת דיאטה לכל מטופל. עוד מסקנה חשובה מהמחקר, על פי ד”ר דן שוורצפוקס, סגן מנהל סורוקה ומנהל המיון הפנימי, היא שמקום העבודה בו אנו נמצאים שעות רבות ביום, הינו המקום הטוב ביותר לשינוי הרגלי חיים, ויש צורך לשם כך בשיתוף והתאמת מקום העבודה לאורח החיים הנדרש.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!