מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך חודש אוגוסט בכתב העת Nutrition, Metabolism and Cardiovascular Diseases, עולה כי היפונתרמיה קלה, גם בתחום התקין של רמות נתרן, כמו גם היפרנתרמיה, מלוות שתיהן בסיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם ותמותה בגברים מבוגרים, ללא היסטוריה של מחלת לב כלילית, אי-ספיקת לב או אירועים מוחיים.
מחקר British Regional Heart Study הינו מחקר פרוספקטיבי להערכת מחלות לב וכלי דם ב-7,735 גברים בגילאי 40-59 שנים. הגברים השלימו בדיקות סקר בין השנים 1978-1980 ובין השנים 1998-2000 כל הגברים ששרדו, שהיו באותה עת בגילאי 60-79 שנים, הוזמנו לבדיקת מעקב לאחר עשרים שנים, עליה מבוססת הסקירה הנוכחית.
ריכוז נתרן בדם נקבע באמצעות אלקטרודות סלקטיביות ליונים, טכנולוגיה המאפשרת לחוקרים למדוד ישירות קטיונים דוגמת נתרן.
מדגם המחקר הנוכחי כלל 3,099 גברים והחוקרים בחנו את נתוני התחלואה והתמותה בין בדיקת הסקירה החוזרת בשנים 1998-2000 ועד יוני 2010, עם מעקב ממוצע של 11 שנים. במהלך 11 שנות המעקב, תועדו 528 אירועים קרדיווסקולארים מג’וריים, כולל מחלת לב כלילית פטאלית, אוטם לא-פטאלי של שריר הלב, אירוע מוחי ותמותה עקב מחלות לב וכלי דם, כמו גם 873 מקרי תמותה.
ריכוז הנתרן בדם בכלל המדגם עמד בממוצע על 138.9 מיליאקווילנט לליטר. היפונתרמיה, המוגדרת כריכוז נתרן נמוך מ-136, תועדה ב-6.7% מהמשתתפים, בעוד שהיפרנתרמיה, המוגדרת בנוכחות ריכוז של 145 מיליאקווילנט ומעלה, תועדה ב-1.8% מכלל המדגם.
החוקרים זיהו קשר בצורת U, עם עליה בשיעור האירועים הקרדיווסקולארים ושיעורי התמותה הכוללת עם רמות נתרן נמוכות מ-139 מיליאקווילנט לליטר ומעל 143 מיליאקווילנט לליטר.
על-בסיס ממצאים אלו, הגברים סווגו לחמש קטגוריות: מתחת 136 (היפונתרמיה), 136-138 (נמוך-תקין), 139-143, 144 ומעל 145 (היפרנתרמיה) מיליאקווילנט לליטר.
בגברים עם רמות נמוכות מ-139 מיליאקווילנט לליטר ובאלו עם היפרנתרמיה תועד סיכון מוגבר משמעותית לאירועים קרדיווסקולאריים מג’וריים, בהשוואה לגברים עם רמות נתרן בטווח 139-143 מיליאקווילנט לליטר, גם לאחר תקנון לערפלנים שונים, סוכרת, לחץ דם, שומנים בדם, תפקוד ריאתי ותפקוד כלייתי.
הסיכון המוגבר לתמותה בחולים עם רמות נתרן נמוכות-תקינות נחלש מעט אך נותר מובהק סטטיסטית גם לאחר הוצאת גברים עם הפרעה בתפקוד הכלייתי, מטופלים במשתנים ומעשנים פעילים.
בניגוד לרמות נתרן, החוקרים לא זיהו קשר בין ריכוז אשלגן בדם ובין אירועים קרדיווסקולאריים.
Nutr Metab Cardiovasc Dis 2015
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!