משני מחקרים שפורסמו בכתב העת American Journal of Psychiatry עולים ממצאים חדשים אודות הסיבות וההשלכות של שתיית אלכוהול כבדה בגיל ההתבגרות ובגרות צעירה. אחד המחקרים קשר בין שתיה מופרזת בגיל ההתבגרות ובין הפרעות בהתפתחות המוח והמחקר השני מצא כי היפרמתילציה של גן המעורב בהתנהגות אימפולסיבית קשור עם הפרעת צריכת אלכוהול בצעירים.
במחקר הראשון בחנו החוקרים את נפח החומר הלבן והחומר האפור ב-134 מתבגרים. במהלך תקופה של כ-3.5 שנים, 75 התקדמו לשתיית אלכוהול מופרזת ו-59 המשיכו לשתות בכמות מעטה או שלא שתו כלל אלכוהול. כל משתתף השלים 2-6 בדיקות MRI בין הגילאים 12-24 שנים והיה במעקב למשך עד שמונה שנים.
באלו שנהגו לשתות אלכוהול בכמות רבה תועדה ירידה מואצת בנפח החומר האפור באונה הפרונטאלית והטמפוראלית וירידה בגדילת חומר לבן בקורפוס קאלוסום ובפונס, בהשוואה לאלו שלא שתו אלכוהול. התוצאות היו דומות בבנים ובבנות ונותרו ללא שינוי כאשר החוקרים בחנו את השימוש במריחואנה או סמים אחרים.
במחקר השני החוקרים מפרויקט IMAGEN בחנו 18 זוגות תאומים זהים, בו אחד פיתח הפרעת שימוש באלכוהול בין הגילאים 18-24 שנים, והשני לא פיתח הפרעה דומה.
מהנתונים עלה כי בתאום שפיתח הפרעת שימוש באלכווהל תועדה היפר-מתילציה מוגברת של PPM1G (3′-protein-phosphatase-1G).
במדגם מבוסס-אוכלוסיה, בלתי-תלוי, שכלל כ-500 מתבגרים, שינויים דומים בגן PPM1G נקשרו עם אימפולסיביות רבה יותר בגיל 14 שנים ועם צריכת אלכוהול מוגברת במהלך השנתיים הבאות.
הממצאים מספקים את העדות הראשונה לסמן אפיגנטי הקשור עם צריכת אלכוהול והפנוטיפים הנוירו-התנהגותיים.
Am J Psychiatry. 2015;172:1-12
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!