הסיכון לסבול מאוסטאוארתריטיס של הברך (KOA) עולה עם הגיל, ולכן, השמנה (ששכיחותה באוכלוסיה עולה כידוע)  ומקרים נוספים של KOA צפויים להפוך למחלות מגבילות בעתיד. תכונה חשובה של KOA בעת ההדמיה המגנטית (MRI) הם שינויים בעצמות הסאבכונדראליות, נגעים במח עצם (BMLs), הקשורים לניוון העתידי של מפרק הברך, כמו גם סימפטומים קליניים נפוצים. מטרת מחקר זה היתה לבחון את השינויים ב-BMLs לאחר 16 שבועות של הורדה במשקל  בעזרת דיאטה במטופלים שמנים הסובלים מ-KOA ולנסות לקשור את השינויים ב- BMLs להשפעה של ההורדה במשקל על הסימפטומים הקליניים.

החוקרים ערכו מחקר פרוספקטיבי בעוקבה שכללה מטופלים עם BMI הגבוה (או שווה ל) מ- 30 kg/m2, שגילם היה 50 או יותר וסבלו מ-KOA ראשוני. המטופלים השתתפו בתכנית של דיאטה מבוקרת של 16 שבועות שכללה מוצרי פורמולה וייעוץ דיאטטי. ה-BMLs בעצם הטיביה ובעצם הירך נבדקו ב-MRI  לפני ואחרי הדיאטה, באמצעות מדדי Boston-Leeds Osteoarthritis Knee.  הירידה במשקל הביאה לתגובה דיכוטומית במדדי ה-BML במטופלים שהראו ירידה במדדי ה-BML (הם כונו “מגיבים”, responders) לעומת מטופלים שלא הראו תגובה (לא מגיבים, non-responders). הקשר בין ה-BML לירידה במשקל הוערך באמצעות ניתוח מתאם ורגרסיה לוגיסטית.

39 מטופלים (23%) סווגו כ’מגיבים’ בסך כל ציוני ה-BML בעוד ש-130 מטופלים (77%) הדרדרו או שנותרו יציבים וסווגו כ’לא מגיבים’.  ניתוח רגרסיה לוגיסיטי מצא כי אין קשר בין הירידה במשקל  של מעל 10% לבין התגובה .  התגובה ב-BML באזור המושפע ביותר הייתה לא מובהקת (OR של 1.86 עם CI 0.66 to 5.26, p=0.24) ולא נמצא קשר בין הירידה במשקל לבין התגובה במדדי ה-BML המקסימליים (OR של 1.13 עם CI 0.39 to 3.28, p=0.81). בבדיקת הקשר בין השינויים ב-BMLs לבין התסמינים הקליניים התגלה כי פרופרציה (יחס) שווה במטופלים שסווגו כמגיבים ובין אלה שסווגו כ’לא מגיבים’ חוו תגובת OMERACT-OARSI (69 מול 71 אחוזים, p=0.86.

החוקרים מסכמים כי הורדה במשקל לא שיפרה את המדד הכללי של ה-BML הטיביה-פמורלית או את מדד ה-BML הטיביו-פמורלי המקסימלי, כך שנראה כי ה-BMLs  לא מגיבים לירידה המהירה במשקל הגוף. לדעת החוקרים, הקשר החסר בין התסמינים הקליניים לבין הקריאות של BMLs דורש מחקר נוסף בנושא.

לתקציר המחקר

BMC Musculoskelet Disord. 2013;14,106