בילדים ומתבגרים עם השמנת-יתר חמורה שנטלו טיפול במטפורמין במינון 1.5 גרם ליום נרשמה ירידה משמעותית במדד מסת הגוף, ללא שינוי משמעותי ברמות הפעילות הגופנית או בהרגלי התזונה. ממצאי המחקר האקראי, מבוקר-פלסבו, פורסמו בכתב העת Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism.

לדברי החוקרים, בשני העשורים האחרונים, חלה עליה ניכרת במספר הילדים והצעירים הסובלים מהשמנת-יתר, וכך גם שיעורי אבחנת סוכרת מסוג 2 ועמידות לאינסולין.

ידוע כי מטפורמין מפחית את הסיכון לסוכרת מסוג 2 במבוגרים שמנים, אך הבטיחות והיעילות בילדים אינן ידועות. לפיכך, החוקרים ביקשו לבחון אם הטיפול התרופתי עשוי להיות יעיל בילדים שמנים, תוך הערכת השפעת התרופה על BMI SDS (Body Mass Index SD Score) . התרופה אינה מאושרת לשימוש במבוגרים או ילדים שמנים בבריטניה, אך מחקר שפורסם לאחרונה מצא כי ניתנה לילדים וצעירים כטיפול מעבר להתוויות כנגד השמנה.

המחקר הנוכחי היה אקראי, כפל-סמיות, מבוקר-פלסבו ונערך בשישה מרכזים אנדוקריניים בבריטניה, בתקופה שבין מאי 2005 ועד יולי 2010. המחקר כלל 151 ילדים שמנים, בגילאי 8-18 שנים, עם היפראינסולינמיה ו/או הפרעה ברמות סוכר בצום או הפרעה בסבילות לסוכר. המשתתפים במחקר חולקו באקראי לטיפול במטפורמין במינון 1.5 גרם (74 משתתפים) או פלסבו (77 משתתפים).

הטיפול במטפורמין לווה בירידה משמעותית במדדי BMI SDS. ב-55 המשתתפים בכל קבוצה אודותם היו נתונים זמינים, מדד BMI SDS השתנה בממוצע ב-3.44+ עד 3.35+ בקבוצת ההתערבות, בהשוואה לשינוי מ-3.34+ ל-3.31+ בקבוצת הפלסבו.

הטיפול במטפורמין לווה גם בערכי סוכר נמוכים יותר בצום לאחר שלושה חודשים. עם זאת, ההבדל בין שתי הקבוצות לא היה מובהק סטטיסטית לאחר שישה חודשים.

בנוסף, תועד שיפור ברמות ALT לאחר שלושה חודשים, אך ההשפעה לא נותרה לאחר שישה חודשים. לא זוהו שינויים משמעותיים בריכוז Adiponectin, Resistin ו-Leptin.

אעפ”י שהירידה בערכי BMI SDS בקבוצת ההתערבות הייתה קטנה, החוקרים טוענים כי עדיין מדובר בשינוי משמעותי. כמו כן, הטיפול היה בטוח, ללא תופעות לוואי חמורות. עם זאת, בקבוצת ההתערבות הפעילה דווח על שכיחות תופעות לוואי גבוהה יותר, בהשוואה לקבוצת הפלסבו. מרבית תופעות הלוואי נגעו למערכת העיכול, תופעת לוואי ידועה של הטיפול במבוגרים.

J Clin Endocrinol Metabol. Published online November 21, 2012

לידיעה במדסקייפ