בכתב העת Journal of Clinical Psychopharmacology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי בניגוד לדיווחים קודמים, הטיפול ב-Duloxetine (סימבאלתה) כנגד דיכאון אינו מלווה בעליה בסיכון לאירועים קרדיווסקולאריים.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי לפי מחקרים קליניים ודיווחים ספונטאניים, קיים קשר שאינו חד-משמעי בין אירועים קרדיווסקולאריים ובין הטיפול ב- Duloxetine. כעת הם ביקשו לערוך סקירה של אירועים קרדיווסקולאריים בהקשר של טיפול ב- Duloxetine על-בסיס מאגר גדול של מבוטחים.
מדגם העוקבה התבסס על אוכלוסיה עם ביטח בריאות. למבוגרים עם דיכאון שהחלו בטיפול ב- Duloxetine התאימו החוקרים מטופלים אחרים שהחלו בנטילת Venlafaxine, SSRI (Selective Serotonin Reuptake Inhibitor) ו-TCA (Tricyclic Antidepressant), ביחד עם אוכלוסיה לא-מטופלת של חולים עם דיכאון ומשתתפים ללא דיכאון. החוקרים עקבו אחר המשתתפים לזיהוי אירועים קרדיווסקולאריים (אוטם לבבי חריף, תמותה פתאומית, משבר יתר לחץ דם, הפרעת קצב ורה-וסקולריזציה כלילית), שזוהו בעקבות תביעות לחברות הביטוח ואושרו לאחר סקירה של הרשומות הרפואיות.
הממצאים מבוססים על מעקב כולל של כ-64,000 שנות-אדם בכל מדגמי העוקבה (כולל 17,386 שנות-אדם ברב כ-21,000 מטופלים ב- Duloxetine), עם הופעה של 279 אירועים קרדיווסקולאריים. בהשוואה לחולים שהחלו בטיפול ב- Duloxetine, באלו ללא דיכאון נרשם שיעור אירועים משולב שהיה נמוך יותר (יחס שיעורי היארעות של 0.51) ורה-וסקולריזציה כלילית (יחס שיעורי היארעות של 0.51). שיעורי ההיארעות של כל תוצא קרדיווסקולארי לא היו שונים במדגמים אחרים, גם לאחר תקנון לזמן שחלף מהפסקת הטיפול ב- Duloxetine.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ההיארעות של אירועים קרדיווסקולאריים לא היו שונים בקרב אלו שהחלו בטיפול ב- Duloxetine, בהשוואה לנוגדי-דיכאון, או אלו עם דיכאון לא-מטופל, אך היו גבוהים יותר בהשוואה לאלו ללא דיכאון, ומכאן עולה כי דיכאון בפני עצמו (או מחלות רקע הנלוות אליו) עשוי להשפיע על הסיכון לאירועים קרדיווסקולאריים.
J Clin Psychopharmacol. 2011 Dec 22
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!