מאת ד”ר בן פודה שקד
בקרב רצי מרתון, ידוע כי אימון של חודשים לקראת תחרות חשובה עלול לעיתים להסתיים בקשיים לקראת סיומה באם מנוצלים מאגרי הפחמימות מהר מדי, תופעה אותה הם מכנים ‘לפגוע בקיר’ (Hitting the wall). כעת, במחקר חדש אשר פורסם בגיליון אוקטובר של ירחון PLoS Computational Biology מתאר רץ מרתונים וסטודנט ל-M.D.-Ph.D. באוניברסיטות הרווארד ו-MIT נוסחה חדשה אשר עשויה לסייע לרצי מרתון לחשב בצורה מדויקת יותר כמה קלוריות ממקור פחמימתי עליהם לצרוך על מנת להצליח בריצת מרתון באורך כ-42 ק”מ.
החוקרים מסבירים כי כ-40% מרצי מרתון חווים את התופעה המתוארת, וכי פירוש הדבר כי שרפו את כל מאגרי הפחמימות בכבד ובשרירי הגפיים התחתונות, דבר המאלצם להאט באופן דרמטי כאשר הגוף מתחיל לשרוף שומן.
על אף שרבים סבורים כי תופעה זו הינה חלק בלתי נפרד מריצת מרתונים, מתאר החוקר הראשי כי פיתח סדרת נוסחאות, המצריכה מהפרט לדעת שלושה משתנים בלבד- את משקל גופו, את זמן היעד אותו מתכננים לריצה ואת יכולת צריכת החמצן המירבית שלו, כמדד לכושרו האירובי. הוא מוסיף כי יכולת אירובית, או VO2max, הינו מדד לכמות החמצן אותו מסוגל הגוף להעביר לשרירים ולצרוך במהלך פעילות אירובית.
לדברי החוקר, מדידת ה-VO2max בצורה מדויקת מצריכה מבחן מאמץ על גבי הליכון במאמץ מירבי, אולם דרך נוספת ועקיפה להערכת היכולת האירובית הינה לחלק את הדופק המקסימלי בדופק במנוחה, ולהכפיל את המנה ב-15. על מנת לדעת מהו הדופק המקסימלי, הוא מסביר, יש להחסיר את הגיל מ-220 פעימות לדקה.
התוצאה של חישוב זה, מבהיר החוקר, הינה מספר אשר מעיד עבור רץ המרתון כמה קלוריות עודפות ממקור פחמימתי יהיה עליו לצרוך לקראת תחרות.
בנוסף, מציין החוקר הראשי כי רצי מרתון רבים מוסיפים למאגרי הפחמימות שלהם גם באמצעות ג’לים ומשקאות ספורטיביים תוך כדי ריצה, אולם לטענתו יש ביכולתם לשאת עמם ‘דלק’ רב יותר בכבד ובשרירי הרגליים, באם ידעו את הכמות הנכונה. עד כה, נאלצו הרצים לנחש כמות זו, הוא מוסיף, בעוד שהמחשבון החדש יסייע במציאת ערך זה בקלות.
החוקר הראשי פיתח בנוסף מחשבון מקוון באמצעותו יכולים רצי המרתון להעריך את קצב הכושר האירובי שלהם ואת יעדי הריצה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!