1 מכל 1000 בני אדם יסבול משבר של צוואר הירך במהלך חייו, והתמותה עקב שברים אילו במהלך השנה הראשונה לאחר השבר נעה בין 12%-41%. העבודות עד כה הראו בחלק מהמקרים תמותה גבוהה יותר בחולים המנותחים מוקדם ובחלק מהמקרים תמותה גבוהה יותר בחולים המנותחים מאוחר.

בהתבסס על העיקרון לפיו החולה הוא במצב הטוב ביותר בהגיעו לבית החולים, מנתחים עורכי המחקר את חוליהם מוקדם ככל האפשר. הם השוו את התוצאות בקבוצה של חולים שנותחה תוך 6 שעות מאשפוזם וקבוצה שנותחה לאחר יותר מ-6 שעות.

שיטות

193 חולים אושפזו עקב שבר בחלק המקורב של הירך. 11 חולים הוצאו מהמחקר מסיבות של טיפול שמרני, שאת, דחיית ניתוח מסיבה תרופתית וקושי בקביעת שעת השבר המדויקת. מתוך 182 החולים שנותרו נותחו 79 תוך 6 שעות מהשבר ואילו 103 חולים נותחו לאחר יותר מ-6 שעות. איש מהמנתחים לא היה מודע לקיום המחקר, והחוקרים לא יכלו להשפיע על המהלך הטרום ניתוחי של החולים.

איחור של יותר מ-24 שעות נמצא ב-23 חולים, לרוב עקב העברה מבית חולים אחר, אך גם עקב חוסר זמינות של חדרי ניתוח והיסוס של החולה.

במהלך המחקר נרשמו טיב השבר, מצב החולה לפי חלוקת האגודה האמריקאית להרדמה (ASA) ניסיון צוות המנתחים והמרדימים, השימוש באנטיביוטיקה ובטיפול נוגד קרישה והמהלך הבתר ניתוחי. לאחר 6 חודשים רואיינו החולים או משפחותיהם טלפונית לגבי כאבים, עצמאות, תנועתיות, אשפוז חוזר ותמותה.

תוצאות

בקבוצה הראשונה הזמן הממוצע בין השבר לחתך בעור היה כ-4 שעות. בקבוצה השניה משך ההמתנה בין השבר לחתך בעור היה ב-42 שעות. ההבדל היחידי במידע הטרום ניתוחי היה שכיחות גבוהה יותר של חולי סכרת בקבוצה 1.

נמצא הבדל משמעותי סטטיסטית בין התמותה בקבוצה 1 (10%) ובין התמותה בקבוצה 2 (22%). נמצא גם הבדל משמעותי בין תת הקבוצות בקבוצה 2, וככל שמשך ההמתנה היה גבוה יותר, עלתה התמותה.

בקבוצה 1 היו 13% סיבוכים ניתנים לטיפול, ובקבוצה 2 9%. בקבוצה 1 היו 3 מקרים של ניתוח חוזר עקב סיבוכים מידיים ובקבוצה 2 היו 4 מקרים. גם התמותה בעת אשפוזים חוזרים וניתוחים עקב סיבוכים מאוחרים היתה גבוהה יותר בקבוצה 2.

לא נמצאו הבדלים אחרים בין שתי הקבוצות.

דיון

זמן ההמתנה לניתוחי שברי צוואר ירך היא בעיה קשה בעולם כולו ובישראל. מחקרים קודמים סבלו מהגדרה לא ברורה של מה גבול הזמן בין ניתוח מוקדם ומאוחר, וכמו כן היו הבדלים בתוצאה הסופית שנמדדה. חלק גדול מהמחקרים הראו תחלואה ותמותה מוגברת לאחר עיכוב והמתנה לניתוח, כולל מחקר אחד מישראל. רוב המחקרים הראו כי ייצוב החולה במנשך זמן רב לא תרם לבריאותו, וכי המתנה ממושכת לניותוח הביאה לעלייה במספר הסיבוכים, בעיקר סיבוכים זיהומיים. גם כאשר יש עליה בתחלואה בלבד, מדובר בעלייה בעלויות של הטיפול בחולה.

ברוב המחקרים לא נבדק משך הזמן מהפגיעה לניתוח, ויש לקחת בחשבון כי מידע זה לא תמיד מדויק. הגבול שנבחר כאן, של 6 שעות, גם אינו אפשרי ברוב בתי החולים עקב העומס. התמותה הגבוהה ביותר, נמצאה לאחר יותר מ-36 שעות, ויעד זה הוא סביר בהחלט.

שברי צוואר ירך מביאים לתמותה משמעותית גם בתנאים הטובים ביותר. עם זאת ניתן וצריך להוריד את התמותה, וניתוח מוקדם ככל האפשר יכול לעזור בהשגת יעד זה.

Dorotka R et al. The influence of immediate surgical treatment of proximal femoral fractures on mortality and quality of life. Journal of Bone & Joint Surgery, 85-B:1107-13; 2003.