Suzanne L Miller MD, Edmond Cleeman MD, Joshua Auerbach MD, Evan L Flatow MD.
J. Bone Joint Surg. 84-A:2135-2139; 2002
מאמר זה משווה שתי שיטות לאלחוש במהלך שחזור של פריקת כתף. פריקת מפרק הכתף נפוצה, ותוארו מספר רב של טכניקות לשחזור הפריקה. הפריקה מוחזרת לרוב בחדר המיון תחת אלחוש תוך ורידי, באמצעות מניפולציה של המפרק.
לאחרונה דווח על מתן אלחוש תוך מפרקי באמצעות לידוקאין לצורך שחזור המפרק, ולשיטה זו יש יתרונות על פני אלחוש תוך ורידי, מכיוון שאין צורך בהחזקת וריד פתוח ובמעקב אחר החולה עד ההתאוששות.
שיטות.
המחקר נערך בשני חדרי מיון בניו יורק, והשתתפו בו כל החולים שהופיעו עם פריקת כתף קדמית חדה ללא שבר מגיל 18 עד 70, שהביעו הסכמתם להשתתפות, ושיכלו לשכב על הבטן. השחזור בוצע בטכניקה של Stimson שאינה מחייבת מניפולציה בידי הרופא אלא מתבססת על גרביטציה לצורך השחזור.
לאחר אבחון הפריקה קלינית ורנטגנית, בוצעה רנדומיזציה בין שתי שיטות האלחוש לפי מספר גיליון החולה. לאחר רחיצת הכתף הוזרקו 20 סמ”ק לידוקאין 1% תוך מפרקית בגישה לטראלית לאקרומיון. בחולים שקיבלו אלחוש תוך ורידי הותקן עירוי והם קיבלו 2 מ”ג של midazolam ו-100 מיקר”ג של fentanyl. החולים הושכבו על בטנם על אלונקה ומשקולת של 4.5 ק”ג נקשרה לשורש כף היד הפגועה שהתנדנדה חופשי מצד האלונקה. החולים התבקשו לדרג את הכאב בעת השכיבה. כאשר אירע שחזור הכתף רוב החולים חשו זאת, והשחזור אושר במישוש הכתף. אם לא אירע שחזור תוך 25 דקות בוצעה מניפולציה של הסקפולה ללא הזזת החולה. המניפולציה בוצעה תוך הזזת החלק התחתון של הסקפולה מדיאלית והעליון לטראלית. לאחר שחזור הכתף בוצע צילום בקורת.
תוצאות.
30 חולים הסכימו להשתתף במחקר, 16 קיבלו אלחוש תוך מפרקי ו-14 אלחוש תוך ורידי. הגיל הממוצע של החולים היה 34 שנים, ל-4 מקבוצת הלידוקאין ול-5 מקבוצת האלחוש הורידי היו פריקות קודמות. רוב הפריקות שוחזרו ללא מניפולציה, אך 2 חולים מקבוצת הלידוקאין ו-3 מקבוצת האלחוש הורידי נזקקו למניפולציה. הזמן עד לשחזור היה 11.4 דקות בקבוצת הלידוקאין ו-8.5 דקות בקבוצת האלחוש הורידי. לא נמצא הבדל בדרגת הכאב שנמסרה על ידי החולים בשתי הקבוצות. השהות בחדר המיון היתה קצרה באופן מובהק בקבוצת האלחוש המפרקי 75 דקות לעומת 185 דקות. המחיר לאלחוש תוך ורידי היה $97.64 בקבוצת האלחוש התוך ורידי לעומת $0.52 בקבוצת האלחוש המפרקי.
דיון.
מחקרים קודמים הראו יעילות של שיטת האלחוש התוך מפרקי אך לא נקטו שיטת טיפול זהה בכל החולים. בחלק מהעבודות הקודמות לא נמצא יתרון לאלחוש התוך מפרקי, וחולים שקבלו בשחזור קודם אלחוש תוך ורידי מסרו כי הוא היה עדיף על האלחוש התוך מפרקי. המחקר הנוכחי הראה כי חולים שקיבלו אלחוש תוך מפרקי עוזבים את חדר המיון לאחר זמן קצר יותר ובכך משחררים אנשי צוות מהצורך לעקוב אחריהם. השימוש בלידוקאין תוך מפרקי אינו כרוך בסיבוכי נשימה או סיבוכים קרדיו-וסקולריים, ואינו מחייב מעקב צמוד. גם עלות הטיפול בלידוקאין זולה משמעותית. הסיכון היחידי בשימוש בשיטה זו הוא זיהום, שלא אירע בסדרה המתוארת, והינו נדיר ביותר.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!