סינדרום שיגרן הוא הפרעה אוטואימונית רב מערכתית עם פנוטיפים משתנים ופגיעה בבלוטות אקזוקריניות ואברים סיסטמיים. הוא תואר לראשונה ב- 1925 על ידי הנריק שיגרן ונחקר רבות מאז, בנוגע למנגנונים אטיופתוגניים ורפואה מותאמת. סינדרום שיגרן מתחלק לשתי הקבוצות האטיופתוגניות ראשונית ומשנית, השונות בהסתמנות הקלינית, באוטואנטיבדים ובתגובה האימונולוגית. מעורבות עינית הינה תוצאה של הרס בלוטות הדמעות ועיניים יבשות בגלל חוסר במרכיב המימי של הדמעות. מחקר פרוספקטיבי גדול שנערך במרכז שלישוני לרפואת עיניים העריך שקרוב לחמישית מהחולים יש עיניים יבשות. התסמינים של עיניים יבשות אינם ספציפיים והופעתם מאוחרת. מעורבות עינית שלא קשורה לבלוטות נראית עד ברבע מהחולים וסיבוכים מסכני ראייה כמו נמק סטרילי של הקרנית, ווסקוליטיס של הרשתית מופיעים ב- 13 עד 16 אחוזים מהחולים. הממצא מסכן הראייה המשמעותי והשכיח ביותר הינו סיבוכי קרנית כמו התכייבות ותמס מדווח ב- 3 עד 4 אחוזים מהחולים בצפון אמריקה. מחקרים רבים דנים בשכיחות של הממצאים בעיניים אך גורמי הסיכון לא נבדקו עד למחקר הנוכחי. הממצאים מסכני הראייה דווחו לעיתים יותר שכיחות בגברים עם סינדרום שיגרן ראשוני. לא ידוע גם אם ממצאים אלה שונים בסינדרום שיגרן ראשוני ומשני.
המחקר הנוכחי בדק את מידת התחלואה בעיניים במושגים של פגיעה חמורה בראייה וסיבוכי קרנית מסכני ראיה בסינדרום שיגרן ראשוני ומשני בקבוצה גדולה של חולים, המאפיינים שלהם וגורמי הסיכון. החוקרים היו מהודו: מהמרכז לרגנרציה של העין, המרכז לחקר העין Brien Holden, המחלקה ל- EteSmart Electronic Medical records and AEye, ומכון הקרנית של מכון העיניים LV Prasad בהידרבד. המחקר היה רטרוספקטיבי ובמהלכו נבדק כל המידע בקשר לעיניים של כל החולים עם סינדרום שיגרן שהגיעו לרשת מרפאות העיניים במשך 8 שנים ואובחנו על פי הקריטריונים מ- 2012 של הקולג’ האמריקאי לראומטולוגיה. התוצא העיקרי היה גורמי הסיכון הקשורים לפגיעה קשה בראייה (ראייה מיטבית נמוכה מ- 20/200) ולסיבוכים בקרנית שמאיימים על הראייה (התכייבות או פרפורציה) בבדיקה הראשונה. מתוך 919 חולים שאותרו, ל- 285 שמהווים 31 אחוזים היה סינדרום שיגרן ראשוני, ול- 634 המהווים 69 אחוזים היה סינדרום שיגרן משני. הסיבה השכיחה ביותר של סינדרום שיגרן משני הייתה ראומטואיד ארטריטיס (98.1 אחוז) ואחריו לופוס אריתמטוזוס (0.79 אחוז), פסוריאזיס (0.79 אחוז) וסקלרודרמה (0.6 אחוז). ב- 10 אחוזים מתוך 1,838 העיניים היה איבוד ראייה חמור, וב- 2.5 אחוזים היו סיבוכים קשים בקרניות. צלקות בקרניות, כיבים בקרניות, ערכים נמוכים בבדיקת שירמר, ירוד, גלאוקומה והגיל בבדיקה הראשונה היוו גורמי סיכון בלתי תלויים לפגיעה חמורה בראייה. גורמי הסיכון לסיבוכים קשים בקרניות היו סקלריטיס ואבחנה של סינדרום שיגרן משני.
המסקנות היו, שבחולים עם סינדרום שיגרן, חומרת היובש, התכייבות והצטלקות של הקרנית, ירוד וגלאוקומה, הינם גורמים הכרוכים בראייה ירודה. לעיניים עם סקלריטיס יש סיכון גבוה יותר לפתח כיבים ופרפורציות בקרניות ולכי יש לעקוב מקרוב אחרי עיניים כאלה.
Singh S, Das AV, Basu S
Ocular Involvement in Sjogren Syndrome: Risk Factors for Severe Visual Impairment and Vision-Threatening Corneal Complications
Am J Ophthalmol 2021;225:1117
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!