קוצר ראייה לא מתוקן הינו גורם שכיח לפגיעה בחדות הראיים בעולם כולו, והוא מלווה בתוצאות סוציואקונומיות משמעותיות. העלות הכספית של מתן משקפיים מהווה אתגר משמעותי בחלקים רחבים של העולם, ובמיוחד בארצות מתפתחות. שכיחות קוצר הראייה גדלה באופן דרמטי והגיעה לקרוב ל- 90 אחוזים באזורים העירוניים של מזרח אסיה ובערך ל- 40 אחוזים בארצות המערביות. בארצות הברית שיעור קוצר הראייה הכפיל עצמו במהלך 30 השנים האחרונות, וקוצר ראייה נחשב כאפידמי וכבעיה בעלת חשיבות מרכזית ברפואת הציבור. בישראל, שכיחות קוצר ראייה בקרב מתגייסים צעירים לצבא גדלה ב- 40 אחוזים בערך בין 1990 ל- 2002. קוצר ראייה גבוה של 6 דיופטר או יותר, המהווה סיבה מובילה לעיוורון, נמצא בעד 3 אחוזים מאוכלוסיית העולם. קוצר ראייה גבוה כרוך בתחלואה עינית נלווה כאשר יותר מ- 60 אחוזים הינם עם פתולוגיות ויטראורטינליות היקפיות, ושיעור גבוה יותר של היפרדות רשתית. בנוסף לכך, אנשים עם קוצר ראייה מועדים לפתח ירוד תת-קופסתי אחורי או גרעיני, גלאוקומה, נאווסקולריזציה כורואידלית, אשר עלולים לפגוע בראיה או לגרום לאיבוד ראייה.

גורמים גנטיים וסביבתיים מעורבים בהתפתחות קוצר ראייה. דווח על מוטציות הטרוזיגוטיות הקשורות לקוצר ראייה, דיסטרופיות רטינליות תורשתיות, ומיקומים גנטיים של סיכון גבוה. אולם, ממחקרים שחיפשו קשר בין קוצר ראייה ל- genome-wide association הראו שרק פחות מחמישה אחוזים מהשונות הגנטית של הפרעות תשבורת יכולה להיות מוסברת על ידי זיהוי וריאנטים גנטיים. מאידך הוצגו טעונים חזקים לגבי חשיבות ההשפעות הסביבתיות התורמות לשכיחות האפידמית הנוכחית של קוצר ראייה. המשתנים הסביבתיים עליהם דווח  כוללים זמן מעט של שהייה בחוץ, עבודה ממושכת לקרוב, עונת השנה של מועד הלידה, עישון האם במהלך ההיריון, מספר הלידה במשפחה, מספר שנות הלימוד, והרגלי הלימוד. ההשפעות ההדדיות של הגורמים הסביבתיים מהוות נושא למחקר אינטנסיבי.  השתמשו במאגרי מידע גדולים כדי לזהות השפעות קטנות לאורך פרקי זמן ארוכים ותוצאותיהם. גם המחקר הנוכחי תוכנן לזהות משתנים הקשורים בהתפתחות קוצר ראייה, ההשפעות ההדדיות שלהם והשפעתם לאורך זמן על שכיחות קוצר ראייה.

החוקרים הם מישראל, ממחלקת העיניים של המרכז הרפואי רמב”ם בחיפה, מהפקולטה לרפואה על שם רפפורט של הטכניון בחיפה, מחיל הרפואה של צה”ל, ממכון המחקר ע”ש שמיר של אוניברסיטת חיפה. במחקר נבדקו מגמות בשכיחות קוצר ראייה במבוגרים צעירים במהלך דור, וכן המשתנים הקשורים בכך, והשינויים בהשפעת משתנים אלה על שכיחות קוצר ראייה במהלך הזמן. המחקר היה רטרוספקטיבי ונכללו בו 104,689 צעירים בגיל 16 עד 18 שנים, שנולדו בין 1971 ל- 1994. בוצע איסוף מידע מלשכת גיוס מצפון ישראל, ועל פיו חושבה שכיחות קוצר הראייה לאורך זמן. בוצעה polynomial regression analysis כדי להעריך את המשמעות של מגמות לא לינאריות. בוצעה גם הערכה של משתנים דמוגרפיים וסוציואקונומיים, ומגמות לאורך זמן נבדקו באמצעות factorial logistic regression. התוצא העיקרי הוא משתנים הקשורים להתפתחות קוצר ראייה לאורך זמן, והתוצא המשני הינו תיאור של השינוי בשכיחות של קוצר ראייה לאורך זמן. נמצא שהשכיחות של קוצר ראייה גדלה פי 1.38 במהלך 24 שנים מ- 20.4 אחוזים בקרב משתתפים צעירים שנולדו בין 1971 ל- 1982, ל- 26.2 אחוזים בקרב ילידי 1983 ל- 1994. הגדלה דומה נראתה בקרב זכרים (מ- 17.9 ל- 22.7 אחוזים) ובקרב נקבות (מ- 23.9 ל- 30.8 אחוזים). המשתנים שנמצאו קשורים לקוצר ראייה היו תאריך לידה מאוחר יותר, מגדר נשי, שנות לימוד רבות יותר, ילדים בכורים במשפחה, מוצא לא ישראלי, ומגורים בעיר. נמצא שינוי משמעותי במהלך הזמן במשמעותם של משתנים אלה על התפתחות קוצר ראייה. שינויים בולטים כאלה כוללים החלשה בהבדלים בין משתתפים בני דתות שונות בקרב המשתתפים בעלי תאריך לידה מאחר יותר. רוב הקשרים האלה והמגמות נראו בשני המינים בנפרד, עם שינויים מסוימים שייחודיים למגדר. עולים מאתיופיה שגדלו בישראל מפתחים קוצר ראייה בשכיחות גבוהה יותר מאלה שעלו בגיל מבוגר יותר.

מסקנת החוקרים שיש הגדלה בשכיחות קוצר ראייה בישראל והיא מיוחסת כנראה לחיים עירוניים ומשתנים הקשורים ללימודים בתת אוכלוסיות מסוימות.

Shapira Y, Mimouni M, Machluf M, Chaiter Y, Saab H, Mezer E

The Increasing Burden of Myopia in Israel among Young Adults over a Generation
Analysis of Predisposing Factors
Ophthalmology 2019;126:1617-1626