ניוון מקולרי מחמת גיל (AMD ) הינו מחלה של מרכז הרשתית אשר גורם לפגיעה חמורה בראייה המרכזית. הגורם המדויק למחלה זו איננו ידוע, אולם ניוון מקולרי מחמת גיל הינו מולטיפקטוריאלי, ומושפע מגורמי סיכון גנטיים וסביבתיים גם יחד. במחלה זו הפגיעה בראיה יכולה להיגרם מהביטויים האקסודטיביים (הרטובים) או האטרופיים (יבשים) המאוחרים. הביטויים האקסודטיביים נובעים מנאווסקולריזציה כורואידלית והביטויים הניווניים נקראים ניוון גיאוגרפי. למרות שההידרדרות לעיוורון בניוון גיאוגרפי הינה איטית, עבור צורה זו של ניוון מקולרי אין כל טיפול יעיל, והעיניים שקיבלו טיפול מוצלח נגד נאווסקולריזציה כורואידלית עדיין מצויים בסכנה של איבוד ראיה מניוון גיאוגרפי. הניוון הגיאוגרפי מוגדר כאזור בגל גבולות חדים עם ניוון של האפיתל הפיגמנטרי של הרשתית ושל הפוטורצפטורים, אשר גדל בשטחו במשך הזמן. הפתוגנזה המדויקת עדיין לא ידועה, אולם מחקרים הצביעו על קיום מספר דרכים שיכולים לתרום לגרימתו. נזק חמצוני (אוקסידטיבי) עשוי לגרום ליצירת פראוקסידציה של ליפידים, והמרכיבים הטוקסיים של ליפופוסצין מצטברים בתוך המרכיבים הליזוזומאליים של תאי האפיתל הפיגמנטרי וגורמים לפגיעה בתפקוד של תאי האפיתל הפיגמנטרי עד לכדי ניוון שלהם, וזה גורם לאיבוד פוטורצפטורים. מצטברות הוכחות לכך שיש תפקיד גם לתהליכים דלקתיים או אימוניים. מרכיבים דלקתיים רבים נמצאו בתוך דרוזן, ומחקרים חדשים אחרים הראו קשר בין ניוון מקולרי מחמת גיל לבין פולימורפיזמים (polymorphisms ) המעורבים במסלול הקומפלמנט.

אמצעי הדמיה חדשניים מספקים כלים חדשים לאבחון ומעקב של התקדמות ניוון מקולרי מחמת גיל. בדיקת אוטופלואורסצנציה של הפונדוס באמצעות  confocal scanning laser ophthalmoscopy באורך גל של אור אקסיטטורי של 488 nmis אופייני בעיקר לליפופוסצין שבאפיתל הפיגמנטרי של הרשתית  ומהווה סמן טוב להצטברות הפתולוגית שלו בגבולות הניוון הגיאוגרפי או לחסר שלו באזורי ניוון גיאוגרפי בהם יש איבוד מוחלט של תאי אפיתל פיגמנטרי של הרשתית.

Spectral-domain optical coherence tomography  -SDOCT מאפשר בדיקה מדוקדקת של מבנה הרשתית ושל הקשר בין הרשתית לזגוגית. מעט ידוע על גורמי הסיכון להתקדמות ניוון גיאוגרפי. זוהו שינויים משמעותיים בקצב ההתקדמות המבוססים על צורת ההיפרפלואורסצנציה בתמונות אוטופלואורסצנציה של הפונדוס, למרות שהמשמעויות האטיולוגיות והפתוגנטיות אינן ברורות.

תופעה אחרת המאפיינת הזדקנות (aging ) הינה החלשת הקשרים בין הרשתית לזגוגית בין הזגוגית הקורטיקלית האחורית וה- inner limiting membrane (ILM) . תהליך ההפרדה של הזגוגית האחורית מהרשתית, שגורם לבסוף להפרדות הזגוגית האחורית posterior vitreous detachment (PVD) , תועד באמצעות SDOCT . עם התקדמות ההיפרדות, מתפתחת משיכה ויטראו-רטינלית והיא מהווה גורם סיכון להתפתחות ניוון מקולרי מחמת גיל אקסודטיבי. התפקיד האפשרי של היפרדות הזגוגית בהתפתחות ניוון מקולרי מחמת גיל אטרופי עדיין לא נחקר. המטרה של המחקר הנוכחי הייתה לבדוק אם יש קשר בין המשיכה הויטראו-רטינלית לבין התקדמות ניוון גיאוגרפי או בינו לבין כל צורה ייחודית של ניוון גיאוגרפי  שניתן לזהות בניוון מקולרי מחמת גיל אטרופי.

במחקר בוצע בשוויץ על ידי חוקרים מהמרכז לקריאת צילומים וממחלקת העיניים של בית החולים האוניברסיטאי של ברן. במחקר השתתפו 97 חולים שגילם היה בין 61 ל- 90 שנים (הגיל הממוצע היה 78.4 שנים). לכל החולים המשתתפים במחקר היה ניוון גיאוגרפי משני לניוון מקולרי מחמת גיל מהסוג היבש. החולים בהם נמצאו סימנים נאווסקולריזציה של הכורואיד בצילומי פלואורסצאין אנגיוגרפיה באחת העיניים הוצאו מהמחקר.

השינויים במישור הויטראו-רטינלי נבדקו באמצעות ה-   SD-OCT . מאפיינים של אטרופיה גיאוגרפית נבדקו באמצעות תמונות אוטופלואורסצנציה של הפונדוס. כל התמונות בוצעו באמצעות מכשיר ספרטרליס –  Spectralis SLOOCT ‏  של חברת הידלברג מגרמניה. שטח האטרופיה הגיאוגרפית נבדק באמצעות תוכנת Region Finder שהיא חלק מתוכנות מכשיר הספקטרליס. התוצא העיקרי היה שטח והגדלה בשטח של האטרופיה הגיאוגרפית. הממצאים ב- 97 העיניים שנבדקו הראו משיכה ויטראו-רטינלית ב- 39 עיניים המהווים 40 אחוזים. שטח הניוון הגיאוגרפי בבדיקה הראשונית היה בממוצע 6.65 מ”מ מרובע בעיניים עם משיכה ויטראו-רטינלית, ו- 5.73 מ”מ מרובע בעיניים ללא משיכה ויטראו-רטינלית. קצב ההתקדמות השנתי של שטח הניוון הגיאוגרפי היה 2.99 מ”מ מרובע בעיניים עם משיכה ויטראו-רטינלית לעומת 1.45 מ”מ מרובע בעיניים ללא משיכה ויטראו-רטינלית. ההבדלים בין הקבוצות בנוגע לשני משתנים אלה היו משמעותיים מבחינה סטטיסטית. בוצע גם multiple regression analysis אשר אישרה את הממצא.

המסקנות של החוקרים היו שהממצאים מצביעים על קשר בין משיכה ויטראורטינלית לבין קצב מוגבר של התפתחות ניוון גיאוגרפי בניוון מקולרי מחמת גיל בצורה יבשה. לכן, מעקב אחר התפתחות משיכה ויטראו-רטינלית עשוי לתרום לשיפור ההערכה של הפרוגנוזה לאיבוד ראייה במצבים של ניוון מקולרי מחמת גיל בצורה יבשה.

Abdillahi H, Enzmann V, Wittwer VV, Wolf S, Wolf-Schnurrbusch UEK: Vitreoretinal Interface Changes in Geographic Atrophy. Ophthalmology 2014;121:1734-1739.