דלקת אידיופטית של הארובה idiopathic orbital inflammation (IOI), שנקראה בעבר פסאודוטומור של הארובה, הינו מצב שעדיין לא ברור במלואו המייצג גוש ארובתי המורכב מדלקת לא ספציפית ופיברוזיס, ללא סיבה ברורה, מקומית או סיסטמית. כאשר הדלקת האידיופטית של הארובה ממוקמת בבלוטת הדמעות היא מכונה דקריואדניטיס אידיופטית idiopathic dacryoadenitis. דקריואדניטיס אידיופטית מתפתחת תוך ימים עד מספר שבועות, מלווה לרוב בכאב, נפיחות ואודם של עפעף עליון, הגבלת תנועות עיניים ובלט עין. טיפול במינון גבוה של סטרואידים עם הפחתה הדרגתית איטית הינה הטיפול המקובל, למרות שהינו בעל sensitivity מוגבלת, שיעור חזרה גבוה ושיעור גבוה של תחלואה סיסטמית נילווית. בגלל התיאור של immunoglobulin G4 (IgG4)-related sclerosing disease, תת-קבוצה של חולים שאובחנו בתחילה כחולים בדקריואדניטיס אידיופטית, אובחנו לאחר מכן כסובלים מ- IgG4-related dacryoadenitis. מחלה זו מתבטאת בצורה דומה ללימפומה, ללא כאב, עם גושים בבלוטות הדמעות, לרוב בשני הצדדים, וכאשר המחלה פעילה, היא מגיבה טוב לטיפול סיסטמי בקורטיקוסטרואידים. הטיפול המיטבי במסה דלקתית לא זיהומית בבלוטת הדמעות צריך להיות מבוסס על אבחנה היסטופתולוגית. כאשר חושדים בדקריואדניטיס אידיופתית, בעת ההתערבות הניתוחית לצורך לקיחת ביופסיה, ניתן לנסות לבצע הוצאה מלאה של המאסה. כבר תואר בעבר היתרון של ניתוח בטיפול בחולה עם דקריואדניטיס אידיופתית. המחקר הנוכחי בדק את התוצאה של ניתוח טיפולי ב- 46 חולים חדשים עם דקריואדניטיס אידיופתית.

המחקר בוצע על ידי חוקרים מבלגיה, מינסוטה ותאילנד, ממחלקת העיניים של בית החולים האוניברסיטאי של לוברן בבלגיה, מחלקות העיניים והפתולוגיה של בית הספר לרפואה של אוניברסיטת מינסוטה במינאפוליס, מהמרכז הרפואי של HRH Princess Maha Chakri Sirindhorn ב- Srinakharinwirot University, Bangkok וממחלקת העיניים של Mayo Clinic ברוצסטר, מינסוטה. המחקר היה רטרוספקטיבי ונכללו בו 46 בלוטות דמעות של 46 חולים. בוצעה בדיקה של הרישומים הרפואיים, בדיקות ההדמיה ושל החתכים ההיסטופתולוגיים שבוצעה בהם גם צביעה אימונוהיסטוכימית נוספת לאימונו גלובולין G4. התוצאים העיקריים היו הסימנים והסימפטומים הקליניים כעבור חודשיים לאחר הניתוח והפסקת טיפול תרופתי.

נמצא שלפני ההפניה 19 המהווים 41 אחוזים מתוך 46 החולים קיבלו טיפול במינון גבוה של סטרואידים, שאחריו הייתה חזרה בכולם. חמישה המהווים 26 אחוזים מתוך ה- 19 הפכו להיות תלויים בקורטיקוסטרואידים. בעקבות קבלתם, כל החולים עברו ניתוח להסרה ניתוחית של מאסת בלוטת הדמעות הדלקתית לצרכי אבחנה וטיפול. ב- 25 המהווים 54 אחוזים מתוך 46, בנוסף להסרה הניתוחית, במהלך הניתוח ניתן  טיפול בקורטיקוסטרואידים לתוך הנגע או שניתן טיפול סיסטמי בקורטיקוסטרואידים במינון נמוך במהלך הימים הראשונים שלאחר הניתוח. חודשיים לאחר הניתוח, ריפוי קליני מושלם נמצא ב- 37 המהווים 80 אחוזים מתוך 46 החולים. חזרה התפתחה ב- 3 המהווים 8 אחוזים מתוך 37 כעבור 4 חודשים, כעבור 2.2 שנים וכעבור 4.6 שנים. הייתה התאמה בין הכישלון של הטיפול הניתוחי לבין טיפול קודם בקורטיקוסטרואידים, אך לא עם צורת דלקת סקלרוטית. משך זמן המעקב המדיאני היה 7.2 שנים. מסקנת החוקרים הייתה שניתוח עם הסרת הבלוטה הדלקתית, בנוסף למתן אבחנה, עשוי להיות גם טיפולי ולתרום לריפוי.

Mombaerts I, Cameron JD, Chanlalit W, Garrity JA:

Surgical Debulking for Idiopathic Dacryoadenitis. A Diagnosis and a Cure.

Ophthalmology 2014;121:603-609.