פטריגיום שכיח ב”חגורת הפטריגיום” שבין שלושים מעלות צפונית ושלושים מעלות דרומית לקו המשווה. השינוי ההיסטופתולוגי העיקרי בפטריגיום ראשוני הינו דגנרציה אלסטואידית של קולגן הלחמית הנובע מהרס תאי אב בעקבות חשיפה לקרינה אולטרה-סגולה. החשש העיקרי לאחר הסרת פטריגיום הינו מפני חזרה של התהליך. שיעור החזרה המדווח לאחר הסרה פשוטה ללא שתל או MMC הינו בין 24 אחוזים ל- 89 אחוזים. לכן, שיטת הניתוח המקובלת כיום כוללת שימוש ב- MMC, שתל לחמית לימבלית, ממברנה אמניוטית או שתל לחמית. ניסו גם טיפול באמצעים נוגדי אנגיוגנזה כדי להפחית את שיעור החזרה של פטריגיום.
MMC הינו alkylating agent שמעקב סינתזה של DNA. הסיבוכים שתוארו בעקבות שימוש ב- MMC כללו necrotizing scleritis, הסתיידות סקלרלית והתכייבות שלה, בצקת קרנית, איריטיס, גלאוקומה, ירוד, ונזק לאנדותל הקרנית. לא ברור אם איבוד תאי האנדותל בתקופה שקרובה לניתוח נובעת לנזק ניתוחי או רק מהנחת ה- MMC. שימוש בשתל לחמית לימבלי דווח כיעיל ועדיף על שימוש ב- MMC בניתוח פטריגיום. מניחים שהאפיתל הלימבלי משמש כמחסום בין הלחמית והקרנית. חסרונו עלול לקחת חלק בפתוגנזה של יצירת הפטריגיום. אולם, עדיין לא ידועות התוצאות ארוכות הטווח בעקבות ניתוח פטריגיום עם שתל לחמית לימבלית.
המחקר הנוכחי נועד לבדוק אם היתרון שיש לשתל לחמית לימבלית על טיפול ב- MMC נשמר לאורך זמן ולהשוות את הסיכוכים ארוכי הזמן.
המחקר בוצע על ידי חוקרים ממחלקת העיניים ומדעי הראייה של האוניברסיטה הסינית של הונג קונג, בבית חולים ל שם הנסיך של וולס ב- Shatin, Hong Kong. המעקב היה של 10 שנים והמחקר היה אקראי ומבוקר. השתתפו במחקר 115 עיניים של 114 חולים עם פטריגיום ראשוני שנותחו עם MMC 0.02% במשך 5 דקות או עם שתל לחמית לימבלית. 76 חולים השלימו מעקב של 10 שנים כאשר 47 מהם טופלו ב- MMC ו- 29 טופלו בשתל לחמית לימבלית. התוצא העיקרי היה שיעור חזרה של פטריגיום, מצב האזור ממנו נכרת הפטריגיום, סיבוכים והשינוי בצפיפות תאי אנדותל הקרנית.
התוצאות היו ש- 12 חולים המהווים 25.5 אחוזים מתוך 47 חולים שטופלו ב- MMC לעומת שני חולים המהווים 6.9 אחוזים מתוך 29 החולים שטופלו בשתל לחמית לימבלית, סבלו מחזרה של פטריגיום במהלך המעקב של 10 שנים. צפיפות ממוצעת של תאי אנדותל הקרנית לאחר טיפול ב- MMC הייתה 2392 תאים למילימטר מרובע לעומת 2390 תאים למילימטר מרובע בחולים שטופלו בהשתלת לחמית לימבלית. לא נמצאה שונות משמעותית מבחינה סטטיסטית בין צפיפות תאי אנדותל הקרנית בעין שלאחר ניתוח הפטריגיום לבין העין השנייה בשתי הקבוצות. לא נמצא כל סיבוך עייני משמעותי בשתי הקבוצות בזמן בדיקת המעקב 10 שנים לאחר הניתוח. מסקנת החוקרים הייתה שניתוח עם שתל לחמית לימבלית יעיל יותר מאשר שימוש ב- MMC למניעת חזרה של פטריגיום. ניתוחי הפטריגיום בשתי השיטות לא היו כרוכים באיבוד תאי אנדותל הקרנית.
Young AL, Ho M, Jhanji V, Cheng LL:
Ten-Year Results of a Randomized Controlled Trial Comparing 0.02% Mitomycin C and Limbal Conjunctival Autograft in Pterygium Surgery.
Ophthalmology 2013;120:2390-2395.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!