פטריגיום הינו מחלה שכיחה של שטח פני העין המאופיינת ברקמות פיברו-וסקולריות אפיתליאליות ותת-אפיתליאליות אבנורמליות החודרות לקרנית. מחקרים אפידמיולוגיים והיסטופתולוגיים מצביעים על כך שפטריגיום הינו מחלה ניוונית (דגנרטיבית) כרונית שגורמי הסיכון שלה הם קרינה אולטרה-סגולה, גיל, מגדר זכרי ועיניים יבשות. בנוסף, בחינה היסטופתולוגית מדוקדקת של הרקמות שהוצאו בניתוחי פטריגיום מגלה הסננה של לימפוציטים, ובעיקר CD4 T lymphocytes הן בשכבות האפיתל והן בסטרומה, וכן מקרופגים –  CD68 macrophages בסטרומה. ממצאים אלה תומכים בהנחה ישנה שהוצעה על ידי Hill ו- Maske שכנראה תהליך דלקתי כרוני מהווה גם כן גורם להתפתחות פטריגיום.  אולם, לא ברור היה מהו התהליך הדלקתי הכרוני הגורם להסננה בלימפוציטים ומקרופגים.

למרות הגישות הניתוחיות השונות בהם משתמשים לטיפול בפטריגיום ראשוני, עדיין יש מקרים של פטריגיום חוזר המהווים אתגר טיפולי. שיעור החזרה מושפע מגורמים קדם-ניתוחיים כמו המורפולוגיה והבשרנות של פטריגיום, גיל צעיר, וכן גורמים תוך-ניתוחיים כמו השיטה הניתוחית. עבור השתלת לחמית או השתלת ממברנה אמניוטית, נמצא שיותר דלקת אחר-ניתוחית נגרמה מתפרים בהשוואה להדבקה על ידי דבק פיברין. בנוסף, הזרקות תוך-ניתוחיות ואחר-ניתוחיות של סטרואידים ארוכי טווח הומלצו כדי לדכא דלקת ולהפחית חזרה של פטריגיום. ממצאים אלה עשויים להצביע על כך שדלקת אחר-ניתוחית תורמת להגדלת שיעור החזרה של פטריגיום. עדיין לא ברור אם גורמי סיכון אחר-ניתוחיים שאינם קשורים ישירות לניתוח מהווים גם כן לתרום לדלקת האחר-ניתוחית.

תהליך הדלקת מווסת באמצעות ציטוקינים וכמוקינים דלקתיים. Interleukin (IL)-17, אשר מופרש בעיקר על ידי IL-17e producing CD4 T lymphcytes‏ (הנקראים גם Th17 lymphocytes) הינם הציטוקינים העיקריים המעורבים במחלות דלקתיות כרוניות עם או ללא דיסרגולציה אוטואימונית. בתחום העיניים, רמת ה- IL-17 בדמעות הינה מוגברת במספר מחלות דלקתיות כרוניות באנשים כמו קרטיטיס פילמטרית,  graft-versus-host disease, קרטיטיס אוטואימונית, סינדרום שיגרן, סינדרום העין היבשה, meibomian gland dysfunction, Stevens Johnson syndrome, וכן בעין יבשה ניסויית בעכבר.

זיהום עייני של דמודקס Demodex, הדמודיקוזיס (demodicosis), על ידי  Demodex folliculorum ועל ידי Demodex brevis בזקיקי בשערה של הריסים  ובבלוטות מיבומיאן בהתאמה, כרוכים בדלקת של שטח פני העין, בלפריטיס כרונית, blepharoconjunctivitis, rosacea blepharitis, meibomian gland dysfunction, וקרטיטיס. בחולים עם בלפריטיס ודמודיקוזיס, הרמות של IL-12   ו- IL-17 מוגברות באופן משמעותי בהשוואה לאלה שהם ללא דמודיקוזיס. הרמות בדמעות של IL-1b ושל IL-17 מופחתות באופן משמעותי לאחר טיפול בעפעפיים באמצעות שפשוף עם שמן עץ התה טיפול שתואר כיעיל כנגד דמודיקוזיס. אי לכך בוצע המחקר הנוכחי כדי לבדוק אם יש קשר כלשהו בין דמודיקוזיס בעיניים לבין חזרה של פטריגיום ואם קיים גם קשר כזה לרמת IL-17 בדמעות.

החוקרים הם מהמרכז לשטח פני העין שבמיאמי, פלורידה, וממחלקת העיניים של  Union Hospital, Tongji Medical College, Huazhong University of Science and Technology, Wuhan, China . נושא המחקר הוגדר כבדיקת האפשרות שדמודיקוזיס של העין מהווה גורם סיכון של פטריגיום חוזר. במחקר השתתפו 94 חולים עם פטריגיום. מתוכם ל- 43 היה פטריגיום ראשוני ול- 51 היה פטריגיום חוזר. מתוכם 68 חולים עברו ניתוח. באופן פרוספקטיבים גוייסו למחקר עוד 28 חולי פטריגיום ועוד 14 מטופלים ללא פטריגיום לצורך מדידת רמות IL-17  בדמעות. בכול המשתתפים הדמודיקוזיס העייני הוכח בבדיקה מיקרוסקופית. רמות IL-17 בדמעות נבדקו בבדיקת  enzyme-linked immunosorbent assay. התוצא העיקרי היה קשר בין דמודיקוזיס עייני או IL-17 וחזרה של פטריגיום.

הממצאים הראו שמתוך 94 החולים, דמודיקוזיס היה שכיח יותר בקרב החולים עם פטריגיום חוזר בהשוואה לחולים עם פטריגיום ראשוני. במהלך מעקב ממוצע של 16.5 חודשים, מתוך 68 חולים שעברו ניתוח, היו 7 מקרים עם חזרה של פטריגיום, המהווים 7.4% מתוך הניתוחים של פטריגיום ראשוני ו- 12.2% של פטריגיום חוזר. שכיחות פטריגיום החוזר לסוגיו בלחמית, בקרנית או בשניהם יחד, היה גבוה יותר באופן משמעותי מבחינה סטטיסטית בקרב החולים עם דמודיקוזיס בהשוואה לחולים ללא דמודיקוזיס. החזרה של פטריגיום בלחמית הייתה תוך 6 חדשים בחולים ללא דמודיקוזיס ובחולים עם דמודיקוזיס התפתחו חזרות של פטריגיומים גם מעבר לתקופה של חצי שנה מהניתוח. רמת ה- IL-17   בדמעות הייתה באופן משמעותי גבוהה יותר בקרב החולים עם דמודיקוזיס ובקרב החולים עם פטריגיום, בהשוואה לחולים בקבוצת הביקורת, ורמת ה- IL-17   הייתה גבוהה עוד יותר בחולים עם דמודיקוזיס ופטריגיום.

המסקנה הייתה שדמודיקוזיס של העין מהווה גורם סיכון לחזרה של פטריגיום, במיוחד לחזרה בלחמית, כנראה על ידי גרימת דלקת כרונית עם תיווך של לימפוציטים T-helper (Th)17.

Huang Y, He H, Sheha H, Tseng SCG:

Ocular Demodicosis as a Risk Factor of Pterygium Recurrence

Ophthalmology 2013;120:1341-1347.