מלנומה ממאירה של הדמית הינה הממאירות התוך-עינית השכיחה ביותר במבוגרים. מתוך כל מקרי המלנומה בארה”ב, 5% מקורם בעין, ורובם (85%) הם מהדמית. מבחינה היסטורית המלנומה של הדמית טופלה באמצעות אנוקלאציה, הקרנה, ובשיטות אחרות כאשר שעורי ה- 5-year survival היו שונים והטווח שלהם היה בין 25% ל- 66%.
התקדמות בשיטות הטיפול תרמו להפחתה במספר האנוקלאציות הראשוניות שבוצעו לאחרונה. עם התפתחות שיטות טיפול חדשות ועם התפתחות היכולת לכוון לטיפול בהתאם לגורמי סיכון להתפתחות גרורות, חשוב מאד לעקוב אחר ה- survival rates בעקבות הטיפולים השונים בחולים עם מלנומה ממאירה של הדמית.
מבין המקורות השונים, רישומים לאומיים מבוססי אוכלוסיה (national population-based registries) מהווים את מקורות המידע המדויקים ביותר בנוגע למגמות היסטוריות בשכיחות ובשעורי הישרדות של מחלות ממאירות. תכנית המעקב, האפידמיולוגיה והתוצאות הסופיות The Surveillance, Epidemiology, and End Results (SEER) של המכון הלאומי לסרטן the National Cancer Institute החלה לאחר חקיקת חוק הממאירות הלאומי the National Cancer Act ב- 1971. איסוף המקרים עבור SEER החל בראשון לינואר 1971, במטרה לקיים מערכת דיווח ברמה גבוהה המבוססת על נתוני האוכלוסייה בזמן הדיווח עם חלוקה מוגדרת היטב לתת-אוכלוסיות. תכנית ה- SEER נחשבת למקור המידע המוסמך ביותר על שכיחות והישרדות של ממאירויות בארה”ב. תכנית ה- SEER אוספת כעת ומפרסמת נתונים לגבי ממאירויות מ- 11 תכניות רישום (registries) מבוססי אוכלוסיה ועוד שלוש תכניות רישום, אשר יחד מכסים כ- 28% מאוכלוסיית ארה”ב. בערך 170000 מקרים מתווספים מדי שנה ל- SEER. הנתונים של ה- SEER מתעדכנים מדי שנה ומוצגים לציבור באופן חופשי.
הצגת שיטות טיפול חדשות כמו התרמותרפי הטרנס-פופילרי (transpupillary thermotherapy) שהוצג ב- 1994, גרמה לעניין מחודש בטיפול בגידולים הקטנים בשיטות השונות מניתוח או ברכיתרפיה בלבד. למעשה התפתחה מגמה של אבחון אוכלוסיה גדולה יותר של מלנומות קטנות ונטייה לכוון של טיפול המציל את העין בגידולים קטנים, כפי שדווח במרכזים שהשתתפו ב- Collaborative Ocular Melanoma Study (COMS) בין השנים 1987 ל-1997. בנוסף לכך, מרכזים אונקולוגיים מתחילים כעת בניסויים בטיפולים מסייעים (adjuvant treatment) עבור חולים עם מלנומה ממאירה של הדמית בעלת פרוגנוזה גרועה או עם גרורות. זה מבליט את החשיבות שבקיום בסיס מידע מוצק כדי שבעתיד אפשר יהיה לבחון את מידת ההתקדמות ביעילות הטיפול.
המטרה של המחקר הנוכחי היא לקבוע את המגמות בשכיחות המתוקנת לגיל ואת השפעת השינוי בטיפול על שיעורי ההישרדות בחולים עם מלנומה ממאירה של הדמית על פי בסיס הנתונים של SEER במהלך תקופה של 36 השנים בין 1973 ל- 2008.
המחקר בוצע על ידי חוקרים מהיחידה האונקולוגית העינית מ- Cole Eye Institute, Cleveland Clinic, Cleveland, Ohio ומ- Coalition of National Cancer Cooperative Group Inc., Philadelphia, Pennsylvania.
במסגרת המחקר בוצעה סריקה שיטתית של מאגרי מידע קיימים. מה- SEER אותרו 4070 חולים עם מלנומה ראשונית של הדמית, הגוף הסיליארי והקשתית. נבדקה המשמעות הסטטיסטית של המגמות של השכיחות, הטיפול וה- 5-year relative survival rates. התוצאים העיקריים היו השכיחות המתוקנת לגיל, צורת טיפול של ניתוח, הקרנה או ניתוח והקרנה, ושעור ההישרדות במשך 5 שנים.
4070 המקרים של מלנומה של הענביה היוו 3.1% מכל המקרים הרשומים של מלנומה הממאירה. רוב המקרים (98.3%) דווחו על ידי מרפאות של מרכזים רפואיים. אישור היסטופתולוגי היה ב- 2804 מקרים המהווים 72.1%.
נמצא שהשכיחות הממוצעת המתוקנת לגיל בארה”ב הייתה 5.1 למיליון. רוב המקרים (97.8%) היו לבנים. נמצאה שונות משמעותית מבחינה סטטיסטית בין המינים. השכיחות בגברים הייתה 5.8 למיליון ובקרב נשים 4.4 למיליון. נמצאה מגמת ירידה בשיעור החולים שטופלו באמצעות ניתוח בלבד, שהיה 93.8% עבור השנים 1973-1975 ו- 28.3% עבור השנים 2006-2008. בהתאמה, נמצאה מגמת עלייה בשיעור המקרים שטופלו בהקרנה שהיה 1.8% בשנים 1973-1975 לעומת 62.5% בשנים 2006-2008. מאידך לא נמצא כל שינוי ב- 5-year relative survival rate שהיה 81.6% מאז 1973 ועד 2008.
מסקנת החוקרים היא שהשכיחות (age-adjusted incidence) של מלנומה ממאירה של הקשתית היא 5.1 למיליון ולא השתנתה מאז 1973 ועד 2008. למרות שינוי משמעותי לטובת טיפולים שמרניים יותר לא היה כל שינוי ולא היה כל שיפור בהישרדות בין השנים 1973 ל- 2008.
Singh AD, Turell ME, Topham AK.
Uveal Melanoma: Trends in Incidence, Treatment, and Survival.
Ophthalmology 2011;118:18811885.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!