פרופ’ מרדכי רוזנר, עורך מדור רפואת עיניים

היפרדות רשתית – RD הינה סיבוך מוכר של ניתוח ירוד בשלבים האחר-ניתוחיים המוקדמים והמאוחרים. זהו אחד מהסיבוכים החמורים ביותר של ניתוח ירוד אך שכיחותה נמוכה. מקובל לחשוב ששכיחות RD לאחר ניתוחי ECCE פחותה מזו שאחרי ניתוחי ICCE אך לא ברור אם יש הבדל בשיעור סיבוך זה לאחר סוגים שונים של ניתוחי ECCE. בספרות מופיעות הערכות שונות של שכיחות RD פסאודופקית, החל מ- 0% ועד 3.6%. השכיחות הממוצעת המדווחת של RD לאחר פאקואמולסיפיקציה הינה 0.7%. הסיבה לטווח רחב כל כך נובעת משינויים במשך המעקב ובמאפיינים של האוכלוסיה שנבדקה. השכיחות המצטברת הולכת וגדלה ככל שהמעקב ארוך יותר ולאחר 10 שנים יש סיכון רב יותר ב- 5.5 לפתח RD לאחר ניתוח ירוד בהשוואה לעיניים שלא נותחו. העריכו ש- 94% מהעיניים עם הפרדות רשתית שהתרחשה במהלך השנה הראשונה לאחר הניתוח קשורה לניתוח הירוד, אך שיעור זה הולך וקטן עם עבור השנים. יש לזכור שלמרות שהשכיחות נמוכה, הבעיה איננה נדירה בגלל השיעור הגבוה של ניתוחי ירוד המתבצעים בעולם כולו.

זוהו מספר גורמי סיכון להתפתחות RD לאחר ניתוח ירוד. אלה כוללים את הטכניקה הניתוחית, אורך העין, קרע בקופסית אחורית במהלך הניתוח, קיום שינויים ניווניים בהיקף הרשתית,  טראומה לעין לאחר ניתוח הירוד וכן היסטוריה של הפרדות רשתית בעבר, גיל צעיר ומין – זכר. בעוד שגורמים כמו היסטוריה, מין, גיל ואורך עין לא ניתנים לשינוי, הרי שקרע בקופסית אחורית הוא גורם סיכון שאולי ניתן לשינוי. תוספת הסיכון לאחר קרע בקופסית אחורית בהשוואה לניתוח ללא כל סיבוך הוערכה כבין 3.9 ל- 4.9. עדיין לא ברור אם ביצוע קפסולוטומיה אחורית עם לייזר יאג קשור להתפתחות הפרדות רשתית. יש מחקרים המעידים על קשר כזה בעוד שאחרים שוללים אותו.

בעוד שאורך עין גדול יותר מהווה גורם סיכון מוכח להתפתחות RD בכלל, אף מחקר עד עתה לא הוכיח קשר בין היפרדות רשתית לאחר ניתוח ירוד בשיטת פאקואמולסיפיקציה לבין נתונים ביומטריים של העין כמו עומק הלשכה הקדמית, הקרטומטרופיה ועובי העדשה.

מטרתו של מחקר מהולנד הייתה לבדוק את הקשר בין נתונים ביומטריים בחולים שעברו ניתוח ירוד לבין הסיכון לפתח RD. בנוסף לכך בוצעה הערכה של מידת ההשפעה של ביצוע קפסולוטומיה עם לייזר יאג, סוג ניתוח הירוד, סוג העדשה שהושתלה, סוג הביומטר בו השתמשו, המין, הגיל, קיום סוכרת, ניוון מקולרי, גלאוקומה וסיבוכים במהלך הניתוח, על התפתחות RD.

המחקר בוצע ברוטרדם על ידי חוקרים ממחלקת העיניים של  Erasmus MC, University Medical Center Rotterdam ושל  Rotterdam Eye Hospital. המחקר היה רטרוספקטיבי וכלל 4262 עיניים שעברו ECCE עם השתלת IOLבין 1.1.1993 עד 31.3.1999.

מבין 4262 העיניים שעברו ECCE, ניתן היה לבדוק 3921 עיניים של 2794 חולים. ב-22 חולים מתוכם התפתח RD לאחר ניתוח הירוד, המבטא שכיחות כללית של 0.62%. בדיקה סטטיסטית מסוג multivariate binary logistic regression analyses זיהתה את הגורמים שלהלן כקשורים בהגדלת הסיכון להתפתחות RD אחרי ניתוח ירוד: קרע לא מתוכנן בקופסית אחורית במהלך הניתוח, עין ארוכה ולשכה קדמית עמוקה. גיל מתקדם יותר זוהה כגורם מגן מפני התפתחות RD.

המסקנות היו שניתוח ירוד בגיל צעיר,  עם קרע לא מתוכנן בקופסית אחורית במהלך הניתוח ולשכה קדמית עמוקה במיוחד הינם גורמי הסיכון החשובים ביותר להתפתחות RD לאחר ניתוח ירוד. השכיחות הכללית של RD לאחר ניתוח ירוד (0.62%) היא נמוכה ביותר.

Bhagwandien ACE, Cheng YYY, Wolfs RCW, van Meurs JC, Luyten GPM:
Relationship between Retinal Detachment and Biometry in 4262 Cataractous Eyes

Ophthalmology 2006;113:643-649.

מחקר אחר, מאנגליה, נועד להעריך את מהות ומידת גורמי הסיכון להתפתחות RD בעקבות ניתוח ירוד. המחקר היה רטרוספקטיבי ו-  casecontrolled, בו בוצעה השוואה בין חולים שעברו ניתוח ירוד ובהם התפתחה RD עם חולים שעברו ניתוח ירוד ולא פיתחו RD. המחקר בוצע על ידי חוקרים מלונדון, מ-  Moorfields Eye Hospital וממכון העיניים של  University College London.

במחקר נכללו הנתונים מ- 63298 ניתוחי ירוד ב- 45520 חולים שבוצעו בין אוגוסט 1994 למרס 2003. לאחר שהוצאו המקרים בהם הנתונים לא היו שלמים, ניתן היה להשוות 249 מקרים של RD פסאודופקי עם 845 מקרים שעברו ניתוח ירוד באותו היום ואשר לא פיתחו RD. בוצעו בחינות רגרסיה רבות כדי להעריך את ה- odds ratio עבור כל משתנה תוך ביצוע תיקון להשפעות של המשתנים האחרים.

נמצא שגורמי הסיכון העיקריים להתפתחות RD לאחר ניתוח ירוד היו קרע בקופסית האחורית, zonule dehiscence, היסטוריה של הפרדות רשתית בעין השניה, אורך עין גדול מ- 23 מ”מ ומין זכר. עבור חולים בגיל מתקדם יותר מ- 65 שנים, השכיחות פחתה באופן ליניארי עבור כל עשור שנוסף לגיל.

הטכניקה הניתוחית (ECCE או פאקואמולסיפיקציה), סוג ההרדמה, גלאוקומה לפני הניתוח או ביצוע קפסולוטומיה אחורית עם לייזר יאג, לא היו קשורים באופן משמעותי להתפתחות RD לאחר ניתוח ירוד. בערך 37% מהמקרים עם RD היו קשורים לקרע בקופסית האחורית.

המסקנה של מחקר זה הייתה שברוב המקרים, RD לאחר ניתוח ירוד הינו תוצאה של מאפיינים של החולה, אשר לא ניתנים לשינוי, ולא של סיבוכים ניתוחיים.

Tuft SJ, Minassian D, Sullivan P:

Risk Factors for Retinal Detachment after Cataract Surgery. A CaseControl Study.

Ophthalmology 2006;113:650-656