פקטור הגדילה הוסקולארי האנדותליאלי VEGF הינו בעל תפקיד ביצירת כלי דם לא נורמאליים והגברת החדירות – permeability במצבים פתולוגיים רבים. עיכוב פעולת ה- VEGF ועיכוב אנגיוגנזה כתוצאה מכך, יפחית את החדירות הוסקולארית ויעזור לטפל ביעילות במגוון מחלות עיניות, כולל AMD.
Pegaptanib (Macugen, Eyetech Pharmaceuticals, Inc., New York, NY) הינו aptamer שתוכנן להתקשר ל- isoform של VEGF. יעילותו הוכחה בשני מחקרים גדולים של פאזה II ופאזה III כטיפול ב- AMD אך גם עימו כמו בעקבות טיפול ב- PDT, חדות הראיה הממוצעת של כל הקבוצה המטופלת הידרדרה במהלך הטיפול.
Bevacizumab (Avastin, Genentech, Inc., South San Francisco, CA) הינו humanized monoclonal antibody כנגד VEGF שתוכנן למתן תוך ורידי ואושר כטיפול בגידולים קולונורקלטיים.
Ranibizumab (Lucentis, Genentech) הינו antibody binding site (Fab) fragment שמקורו באותו anti-VEGF antibody כמו Bevacizumab. ניסוי קליני רחב הקף של פאזה III הראה לאחרונה את יעילותו בטיפול ב- AMD נאווסקולרי. חדות הראיה הממוצעת של החולים שטופלו ב- Ranibizumab השתפרה במהלך השנה הראשונה של מחקר זה. במחקרים פרה-קליניים בקופים ב- Ranibizumab הודגמה חדירה של ה- Fab fragments לכל שכבות הרשתית לאחר הזרקה לזגוגית בעוד שהאנטיבודי השלם לא חדר לרשתית בגלל חסימה ב- internal limiting membrane.
ה- Bevacizumab נוסה במתן סיסטמי ולתוך הזגוגית כטיפול בדגנרציה מקולרית. בקבוצת ניסוי קטנה. מתן תוך-ורידי במינון של 5 מ”ג לק”ג בהפרש זמן של שבועיים גרם לירידה משמעותית בעובי הרשתית ולשיפור בחדות הראיה. במחקר אחר דווח שמתן סיסטמי של חומר זה דיכא נאווסקולריזציה כורואידלית בעקבות מיופיה פתולוגית. מאידך, מתן סיסטמי של Bevacizumab נושא בחובו סכנה נדירה אך משמעותית של אירועים תרומבואמבוליים כמו שבץ מוחי ואוטם שריר הלב שתוארו בחולי סרטן.
דווח על הזרקה לזגוגית של 1 מ”ג Bevacizumab בחולה אחד עם דגנרציה מקולרית, שגרמה להפחתה משמעותית בעובי הרשתית ללא סיבוכים בפרק הזמן הקצר. היות והכמות המוזרקת לתוך הזגוגית קטנה בהרבה (1/300 עד 1/400) מהכמות הניתנת לווריד, ניתן להניח שבהזרקה של Bevacizumab לזגוגית תהיה סכנה מופחתת של גרימת סיבוכים סיסטמיים.
המטרה של המאמר הנוכחי הייתה לדווח על התוצאות קצרות המועד של הזרקה לזגוגית של Bevacizumab בחולים עם נאווסקולריזציה כורואידלית מתחת לפובאה בגלל AMD. המאמר מדווח גם על הבטיחות קצרת המועד של טיפול כזה ומנגנון הפעולה האפשרי.
המחקר היה רטרוספקטיבי ובוצע על ידי ה-California Retina Consultants, Santa Barbara. הוא בוצע על 81 עיניים של 79 משתתפים עם AMD נאווסקולרי.
החולים טופלו בזריקות לתוך הזגוגית של Bevacizumab (1.25 מ”ג) כל חודש עד לספיגת הבצקת המקולרית, העלמות הנוזל הסב-רטינלי ו/או השטחת היפרדות האפיתל הפיגמנטרי של הרשתית (PED). המעקב כלל בדיקת חדות ראיה עם לוח סנלן, בדיקת עיניים מלאה, אנגיוגרפיה עם פלואורסצאין (FA) ו- OCT.
התוצאות הראו שהטיפול לא היה כרוך בסיבוכים משמעותיים סיסטמיים או בעיניים. ברוב החולים 55%)) נמצאה כעבור שבוע מההזרקה ירידה בעובי הרשתית של יותר מ- 10% מהעובי לפני הטיפול. 4 שבועות לאחר ההזרקה ב- 30 מתוך 81 העיניים נצפתה ספיגה מלאה של בצקת הרשתית, העלמות הנוזל הסב-רטינלי ו/או העלמות ה- PEDs. בבדיקות כעבור שבוע, 4, 8 ו- 12 שבועות העובי הממוצע של הרשתית במ”מ המרכזי שלה פחת ב- 61, 92, 89 ו- 67 מיקרון בהתאמה. ההבדל היה משמעותי עבור כל נקודות הזמן. כעבור חודש וחודשיים לאחר ההזרקה היה שיפור משמעותי מבחינה סטטיסטית בחדות הראיה מ- 20/200 ל- 20/125. השיפור המדיאני בחדות הראיה היה מ- 20/200 ל- -20/80 חודש לאחר ההזרקה ומ- 20/200 ל- 20/80 חודשיים לאחר ההזרקה.
המסקנה של החוקרים הייתה שהתוצאות קצרות הטווח מצביעות על כך שהזרקת Bevacizumab לתוך הזגוגית נסבלות היטב וברוב החולים גורמות לשיפור בחדות הראיה, הפחתת עובי הרשתית (כפי שמודגם ב- OCT) ומידת הדלף (כפי שמודגם ב- FA). יש לציין שרוב חולים אלה קבלו קודם לכן טיפול פוטודינמי וחלקם קיבל טיפול בהזרקה לזגוגית של Pegaptanib. היות והמחקר היה רטרוספקטיבי וללא קבוצת ביקורת יש הכרח במחקר נוסף, פרוספקטיבי ומבוקר אשר יאמת את התוצאות המעודדות האלה.
Avery RL, Pieramici DJ, Rabena MD, Castellarin AA, Nasir MA, Giust MJ: Intravitreal Bevacizumab (Avastin) for Neovascular Age-Related Macular Degeneration Ophthalmology;2006:113:363-372
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!